ד) וטעם הדבר הוא במה שנקדים לך הקדמה א׳ והוא, כי הנה כאשר הניצוצים שוין במציאותן ומספרם, נשארו שניהן במקום שנשברו ונפלו העליונים, ושם נשארים התחתונים עמהם. כיצד, הרי שנפלו י׳ אותיות דס״ג, ואח״כ נפלו י׳ אותיות דמ״ה, והנה עם היות י׳ אותיות דמ״ה גרועים במעלה מי׳ אותיות דס״ג, עכ״ז בנפלם למטה לא נפלו רק עד מקום שירדו י׳ אותיות דס״ג, ושם נתערבו ונתקשרו עמהם י' אותיות דמ״ה. לפי שבחי׳ ס״ג נשבר קודם מ״ה כנודע, כי תחילה מלכו העליונים ונשברו ואח״כ התחתונים, ולכן בעת שירדו י' דמ״ה, פגעו ומצאו י׳ אותיות דס״ג שירדו שם בבריאה תחילה, ונתערבו עמהם, ולא ירדו עוד למטה מהם ונדבקו עמהם לסבת היות מספרן שוה. אבל כאשר אין ב׳ הבחי׳ במספרים שוין, כל אחד יורד במקומו הראוי לו לירד.
ד) הרי שנפלו יוד אותיות דס״ג ואח״כ נפלו יוד אותיות דמ״ה וכו' לא נפלו רק עד מקום שירדו יוד אותיות דס״ג וכו': וצריך כאן לבינה יתירה בענין הס״ג שלא נשאר ממנו באצילות אלא ד׳ מדרגות הכתר, שהוא פו״א דאותיות המילוי דהויה שלה, בערך הע״ב אשר נשאר ממנו שש מדרגות, כמ״ש לעיל עש״ה. וצריך להבין היטב, הגרעון הזה שבס״ג כלפי הע״ב.
והענין, דכבר ידעת אשר הויה דס״ג זו ה״ס ראש הג׳ דנקודים, שה״ס הישסו״ת שנתפשט ויצא במקום החג״ת כנ״ל עש״ה. וכבר נתבאר בדף תכ״א ד״ה והמשיך אשר אותה הבינה שבראש הב׳ דנקודים שנק׳ שם אמא עילאה, היא עצמה יצאה מבחי׳ ג״ר דנקודים ונתפשטה למקום ז״ת דנקודים, דהיינו בחג״ת, בסוד אבא הוציא את אמא לחוץ אודות בנה כמ״ש באדרא. ונתבאר שם אשר אבדה משום זה בחי׳ ג״ר דאבא עילאה עש״ה. ודע שזהו נבחן בגרעון דב׳ מדרגות העליונות דהויה דמילוי ס״ג, שהם: עשרת האותיות דמילוי ס״ג והריבוע שלהם דהיינו מדרגה ה׳ ו׳. כי בהיותה בראש בג״ר דנקודים, היתה שוה לאבא עילאה והיה לה שם שש מדרגות כמו לאבא, אמנם כשיצאה לבר מראש נאבד ממנה בחי׳ קומת החכמה שאינה מקבלת עוד מג״ר דאבא עילאה. וקומת חכמה דס״ג היא נבחנת בעשרת אותיות המילוי שלה, וזה שאבדה מחמת יציאתה כאמור, שענין התפשטות כח״ב שבישסו״ת הזה הוא רק בבחי״ב שהוא קומת בינה ולא חכמה.
ונתבאר לעיל, שניצוצין דס״ג נפלו לכלי דגבורה. וצריך שתדע אשר ב׳ בחי׳ ס״ג נפלו לשם: הן בחי׳ אמא עילאה אשר כלי דגבורה הוא הסת״ב וכלי שלה ממש, והן בחינת ראש הג׳ שנק׳ ישסו״ת, כי שניהם בחי׳ בינה אחת היא כנ״ל.
ולפיכך צריכים להבחין בכלי דגבורה, מה שנתוסף בו מכח ביטול האחוריים דישסו״ת כלפי הניצוצין שכבר היה שמה מזמן ביטול גופא דאמא עילאה, כי הניצוצין דישסו״ת ודאי גרועין הרבה מניצוצין דאמא עילאה ואינם עולים בשם, ולכן אנו מונין מדרגה ה׳ אצל ישסו״ת שהיא הויה דס״ג, כי רק מדרגה זו היא התוספת ניצוצין שנפלו בכלי דגבורה, כי באמא עילאה נשארו שש מדרגות כמו באבא עילאה. וא״כ לא נפלו ניצוצין כלל ממדרגה ה׳ שהוא בחי׳ אור הנפש דחכמה דס״ג, אמנם בישסו״ת אשר לא הגיע אליו בחי׳ חכמה דג״ר, א״כ נפלה גם מדרגה ה׳ שהם עשר האותיות דמילוי ס״ג בצורתם, והבן היטב.
וזה אמרו, כאשר הניצוצין שוין במציאותן ובמספרן, נשארו שניהם במקום שנשברו ונפלו העליונים עכ״ל. והוא כדאמרן, שאין לחשוב ולהגדיר בחי׳ הניצוצין דכל הויה רק בב׳ הבחנות: א׳, הוא גדרההויה בעצמה, שהוא ניכר רק במדרגה ז׳, כנ״ל ע״ש. ב׳, הוא מה שניתוסף מבחי׳ הניצוצין בערך ההויה שקדם לו, דע״כ אנו מונין בע״ב מדרגה ז׳ לבדו כי היא הויה ראשונה, אמנם בס״ג כבר יש להבחין ג״כ מאותם בחי׳ ניצוצין שניתוספו בו יותר מבהויה דע״ב, דהיינו המדרגה ה׳, וע״כ אנו מונין ה׳ וז׳ שבגי׳ ע״ג. ועד״ז במ״ה, יש להבחין בו גדר ההויה שלו שהיא מדרגה ז׳ שלו, גם אותם בחי׳ הניצוצין שניתוספו בו שהם מדרגה ג׳ שהוא החשבון והמסך דכלי דכתר שבו, שזה שנתחדש ונפל בכלי דת״ת יותר מבכלי דגבורה. אמנם מדרגה ה׳ שבמ״ה הרי היא נמצאת ג״כ בכלי דגבורה מהויה דס״ג, שהוא הראש והשורש של המ״ה, וע״כ גם הניצוצין דמדרגה ה׳ דמ״ה נפלו בכלי דגבורה החשוב ביותר מהתפארת, כי זה הכלל: שכל אור היורד לתחתון לוקח בו מקום הכלי היותר זך, דע״כ יש תמיד ערך הפכי בין אורות לכלים, כנ״ל.
וזה אמרו, עם היות יוד אותיות דמ״ה גרועים במעלה מיוד אותיות דס״ג, עכ״ז בנפלם למטה לא נפלו רק עד מקום שירדו יוד אותיות דס״ג, ושם נתערבו ונתקשרו עמהם וכו' עכ״ל. והיינו כאמור, דמשום שאין כאן שום שינוי במדרגתם ששניהם מדרגה ה׳, וגם המ״ה הוא ענף מס״ג, והגבורה חשובה מת״ת, וא״כ ודאי שגם הניצוצין דמדרגה ה׳ דמ״ה נפלו בכלי דגבורה, ואינו נבחן בכלי דת״ת רק מדרגה ג׳ שהיא התוספת, גם גדרו שהוא מדרגה ז', ששניהם בגי׳ ע״א.