ו) אמנם כאשר הי' אח״כ זמן התיקון אשר אז הלבישו זה לזה כנ״ל באורך, לא הונחו במקומם הראשון ממש, אמנם היה באופן אחר והוא, כי הנה נודע כי א״א מתפשט עד סיום אצילות ממש, ומהראוי היה שאו״א יהיו למעלה במקום חו״ב דא״א, כי הרי הם חו״ב, אבל לא כך היה, אלא שהלבישו את ח״ג דא״א. וכן מהראוי היה שז״א אשר בחינתו ו״ק מחסד עד יסוד ילביש ו״ק דא״א, ולא כך היה, אלא שאינו מלביש רק מחצי ת״ת דא״א ולמטה כנ״ל. ואמנם נוק׳ דז״א נשארה במקומה הראשון, והוא, שהיא מלבשת את המלכות דא״א.
ו) זמן התיקון אשר אז הלבישו זה לזה וכו' לא הונחו במקומם הראשון וכו': הנה כבר נתבאר זה לעיל בפמ״ס בדף ק״י -קי״א ד״ה וכבר ובד״ה וצריך עש״ה. אשר כל אחד ואחד מה״פ דנקודים אבד הג״ר בה״פ אצילות, באופן שה״פ אצילות אינם אלא בבחי׳ זו״ן בערך שהיו בע״ס דנקודים.
וזה אמרו, ולא הונחו במקומם הראשון ממש אלא באופן אחר. כי א״א שהוא בחי׳ נקודת הכתר, יצא עתה לבחי׳ ז״ת וגופא דנקודים, שהרי רדל״א נטל כל הג״ר דנקודים, ונמצא א״א בז״ת במקום דעת וחג״ת נהי״מ דנקודים: הראש במקום הדעת, וז״ת במקום חג״ת נהי״מ עד סיום אצילות. וכן או״א שהיו בחי׳ ב׳ נקודות חו״ב דראש דג״ר דנקודים, ולמעלה מדעת דנקודים, נמצאים עתה מלבישים למטה מראש דא״א ואין להם אלא חג״ת דנקודים, וזו״ן שהיו להם בנקודים דעת וחג״ת נהי״מ, אין להם באצילות אלא בחי׳ נהי״מ דא״א לבד. וזה אמרו, והנה נתבאר איך כל הד' הויות ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן, כולם הם בז״ת דא״א לבד. דהיינו אפילו למטה מהדעת דנקודים כאמור, והבן היטב.