א) ונבאר סדר מדרגתן בקצרה זה למעלה מזה, א) הנה העיקר והשורש לכל הם אותיות הוי״ה בעצמן ובצורתן. ב) מדרגה ב׳, הוא אחוריים שלהם בבחינת עצמותן וצורתן כזה: י׳, י״ה, יה״ו, יהו״ה, והם י' אותיות. ג) מדרגה ג׳, חשבון ומספר ד׳ האותיות הנקרא פנים, שהם בחי׳ הוי"ה שמספרן כ״ו. ד) מדרגה ד׳, הוא חשבון ומספר י׳ אותיות הנקראים אחוריים, שהוא בחי׳ הוי״ה שמספרן ע״ב. ה) מדרגה ה׳, הוא במילוי של השם, ונקרא פנים, והם י' אותיות: יו״ד, ה״י, וי״ו, ה״י, בצורתן עצמן. ו) מדרגה ו', אחור של המילוי הנ״ל, בבחי' האותיות בצורתן לא בחשבונם, והם כ״ו אותיות: יו״ד, יו״ד ה״י, יו״ד ה״י וי״ו, יו״ד ה״י וי״ו ה״י. ז) מדרגה ז', חשבון ומספר י' אותיות המילוי, שהוא היות מספרן ע״ב. ח) מדרגה ח׳, מספר וחשבון כ״ו אותיות האחוריים של המילוי, שהוא קפ״ד. ט) מדרגה ט׳, הוא כ״ח אותיות המילוי דמילוי, הנקרא פנים, כזה: יו״ד וי״ו דל״ת, ה״י יו״ד, וי״ו יו״ד וי״ו, ה״י יו״ד. י) מדרגה י׳, הוא אחוריים של המילוי דמילוי, והם קנ״ו אותיות כזה: יו״ד, יו״ד וי״ו, יו״ד וי״ו דל״ת, יו״ד וי״ו דל״ת ה״י, יו״ד וי״ו דל״ת ה״י יו״ד, יו״ד וי״ו דל״ת ה״י יו״ד וי״ו, יו״ד וי״ו דל״ת ה״י יו״ד וי״ו יו״ד, יו״ד וי״ו דל״ת ה״י יו״ד וי״ו יו״ד וי״ו, יו״ד וי״ו דל״ת ה״י יו״ד וי״ו יו״ד וי״ו ה״י, יו״ד וי״ו דל״ת ה״י יו״ד וי״ו יו״ד וי״ו ה״י יו״ד. יא) מדרגה י״א, מספר וחשבון כ״ח אותיות מילוי המילוי דפנים. יב) מדרגה י״ב, מספר וחשבון קנ״ו אותיות אחוריים דמילוי המילוי. ועד״ז תלך עד אלף אלפים מדרגות לאין קץ ע״ד הנ״ל וכיוצא.
א) הנה העיקר ושורש לכל הם אותיות הויה בעצמם וצורתם: דהיינו רק ד׳ אותיות השם בן ד׳ הפשוטות, זולת המילויים המורים על ע״ס דאו״י ואו״ח דזווג דהסת״א דכל מדרגה שהמה נק׳ ע״ס דראש, שהמסך דמלכות משמש שם ממטה למעלה. וע״כ אין העביות דע״ס דאו״ח שה״ס המילויים ניכרים שם, מטעם שאין העביות יכולה להתעלות ולפעול ממעל למקורה כמ״ש בפמ״א בענף הקודם בסופו. וע״כ נבחנות ע״ס ההם רק בצורת האותיות הפשוטות שהם ד׳ האותיות י״ה ו״ה.
וזה אמרו, שהם העיקר ושורש לכל. כלומר לכלהו מדרגות עסמ״ב היוצאים ממנו. כמבואר בפמ״ס בענף י׳ שכל פרצוף נבחנת בו הויה פנימית, שמכל אות ואות דהויה הפנימית מתפשט פרצוף שלם ראש וגוף, אשר כל פרצוף הוא בחי׳ התפ״ב דגוף דעליון, ונבחן משום זה שמלביש וממלא אורותיו של גוף דעליון מפה ולמטה, דהיינו בכל אותו המקום שנסתלקו האורות דעליון המכונה הסתלקות דהתפשטות א׳, אמנם בע״ס דראש אין הסתלקות נוהגת בהם כמ״ש שם.
ולפיכך נמצא פרצוף ע״ב שנק׳ חכמה יוצא מיוד דהויה פנימאה, שה״ס ע״ס דאו״פ באו״מ, כדברי הרב בענף ז' אשר ע״כ פרצוף ע״ב שה״ס התפשטות ב׳ שלו, ממלא ומלביש מפה דראש פרצוף כתר ולמטה, וממלא מקומו של התפ״א שנסתלק.
ופרצוף ס״ג יוצא מה׳ דהויה פנימאה ונק׳ בינה שה״ס התפשטות ב׳ הבא אחר שנסתלקו האורות דגוף דפרצוף ע״ב, ולכן מקורו מתחיל ויוצא מפה דראש פרצוף ע״ב, וממלא ומלביש מפה דראשו של ע״ב ולמטה, שממלא מקומו דהתפ״א דגופא דע״ב שנסתלק.
ופרצוף מ״ה וב״ן יוצאים מן ו״ה דהויה פנימאה ונק׳ זו״ן, שה״ס התפשטות ב׳ הבאה אחר שנסתלקו האורות דגופא דפרצוף ס״ג, ולכן מקורם מתחיל ויוצא מפה דראש דפרצוף ס״ג, וממלא ומלביש מפה דראשו של פרצוף ס״ג ולמטה, משום שהוא ממלא מקומו דהתפ״א דגופא דס״ג אחר שנסתלק. באופן, שה׳ פרצופין כתר ע״ב ס״ג מ״ה הראשונות דאותה מדרגה שנק׳ פרצוף כתר ומקורו מתחיל מפה דראש של פרצוף הכתר, דהיינו מאותו מקום שמתחילה ההזדככות מסיבת הביטוש וב״ן, נמצא כל תחתון שמלביש רק לבחי׳ גוף דעליון, והראשים דכל אחד ואחד נשארו מגולים, והוא משום שהראשים אינם צריכים לשום מילוי ע״י התפ״ב, משום שבראש אין הזדככות המסך והסתלקות מחמת ביטוש דאו״מ באו״פ נוהגת כלל ועיקר.
והנך רואה איך כל ד׳ הפרצופין ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן,יוצאים מפה דראשו של פרצוף הכתר שנקרא הויה פנימאה, שפרצופין התחתונים עסמ״ב יוצאים מד׳ אותיותיו. וזה אמרו, שד׳ אותיות הפשוטים בלתי מילוייהם הם העיקר ושורש לכל, והיינו כדאמרן, שעה״ס הראשונות שנק׳ כתר ה״ס הויה פנימאה, שכל ד׳ פרצופין התחתונים יוצאים מד׳ אותיותיו ממלכות דראשו ולמטה, ונמצאות ד׳ אותיות דהויה פנימאה בצורתן עצמן, שהם שרש לכל, כאמור.
מדרגה ב׳ הוא אחוריים שלהם בחינת עצמותן וצורתם וכו׳: הנה כבר נתבאר בפמ״א בענף הקודם ענין ד׳ האורות שהם: א׳, אור הפנים המכונה טעמים. ב׳, אור אחורים המכונה נקודות. ג׳, אור הרשימו המכונה תגין. ד׳, ניצוצין הנופלין מאו״ח מסבת הכאה ברשימו, המכונים אותיות.
ונתבאר שם, שהתחלקות ד׳ האורות הללו הוא מסבת הזדככות המסך הנוהגת בכל הגופים של הפרצופים עש״ה, אשר משום זה יש להבחין בכל גוף ענין התפשטות א׳ שלו בטרם שנסתלק והוא נבחן לאור הראשון שנקרא אור הפנים או טעמים, כי ע״ס שלהם המה בקומת כתר כמו הראש ממש ואין שום הבחן בינהם, אלא שע״ס דראש יוצאות מזווג א׳ שעל כללות המלכות וע״ס דגוף יוצאות מזווג ב׳ על מלכות דמלכות, כמ״ש לעיל ובפמ״ס כאן וכדברי הרב לעיל בענף ה'. וע״כ נק׳ אור הפנים, משום שע״ס שלו פניהם למטה, כלומר שמשפיעים עד סיומו של הפרצוף, כמ״ש בפנים מאירות בענף הקודם עש״ה.
גם יש להבחין בהם ענין אור אחורים המכונה נקודות, שה״ס אותם האורות הבאים בבחי׳ הכאה וביטוש דאו״מ באו״פ ומתחילים להתמעט. וע״כ נבחנים בבחי׳ הויה בריבוע, משום שאחוריהם למטה. פירוש, בזה הרגע שמתחיל המסך להזדכך בסבת הכאת או״פ, הרי מתמעטת קומתו, וכבר ידעת אשר מיעוט הקומה אינו ניכר בכלים העליונים דהפרצוף רק בכלים התחתונים, באופן שבאותו שיעור שנתמעטה הקומה של עה״ס דהפרצוף, באותו השיעור נמצא הכלי התחתון מתרוקן מהאור, וע״כ נבחן באותו השיעור אשר האור הפך אחוריו למטה.
ולפיכך נבחן כאן אשר ד׳ אותיות הויה שה״ס כח״ב זו״ן, באות בריבוע כזה: י׳, יה׳, יהו׳, יהו״ה, שמתחילה כשהיה בקומת כתר, הרי היו שם כל ד׳ אותיות הויה שה״ס יהו״ה כראוי. ואח״כ כשנזדכך המסך לבחי״ג ויוצאות ע״ס רק בקומת חכמה וחסר הכתר, נמצא שנתרוקן כלי תחתון מהאור דהיינו ה״ת דהויה, וע״כ נבחנת קומה זו רק בג׳ אותיות יה״ו וחסרה ה״ת, כי אור יה״ו אינו מאיר אליה, ונבחן שזו הקומה דיה״ו הופכת אחוריה לכלי מלכות שנק׳ ה״ת. ואח״כ כשנזדכך לבחי״ב ונתמעטה הקומה לבחי׳ בינה וחסרה החכמה,נמצא שנתרוקן גם כלי ז״א, וע״כ נבחנת קומה זו רק בב' אותיות י״ה, להיות שכלים ו״ה נתרוקנו מהאור, ונבחן שקומה זו די״ה הופכת אחוריה גם לז״א שנק׳ ו׳. ואח״כ כשנזדכך לבחי״א ונתמעטה קומתם לקומת ז״א וחסרה גם הבינה מהפרצוף, נמצא שנתרוקנה גם כלי הבינה שנק׳ ה״ר, ונבחנת קומה זו שאין בה רק אות אחת מהויה דהיינו יוד, כי הופכת אחוריה גם לה׳ ראשונה שנק׳ בינה. ואח״כ כשנזדכך המסך לבחי׳ כתר, אז אין עוד שם שום זווג דהכאה וע״כ נבחן שכל האור נסתלק מהגוף. והנה נתבאר היטב ענין אור דאחוריים שנבחנת בהויה בריבוע. וזכור זה לכל המשך דרושי רפ״ח ניצוצין.
מדרגה ג׳ חשבון ומספר ד' האותיות הנק׳ פנים וכו׳: נודע אשר כל השלמויות וכל החסרונות תלויים וטבועים בענין המספר והחשבון, שהרי בדבר הסמוי מן העין יוכל הדבר ההוא לקבל כל מיני שלימות ואין שום יתרון לבעליו מפני שא״א לו לעולם להרגישם, וכן להיפך גם כשאירע לדבר ההוא כל מיני חסרונות לא יתעצב כלל מפני שאינו מרגיש, הרי שכל השלימות וכל החסרון תלוי וניכר רק במספר וחשבון. וגם התיקונים והמילוים של החסרונות תלוים ג״כ בחשבון ומספר, כי הרגשת החסרון בהכרח הוא מוקדם למילוי, בסוה״כ המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא וכו׳ איש לא נעדר. ועם האמור תבין להבחין בכל דבר ב׳ הבחנות: א׳ הוא המהות והעצמות שבו, דהיינו כללות דבר ההוא המושג, ב׳ הוא השגה של אותו המושג המוגדר תחת שם חשבון ומספר. באופן שכל דבר שחסרה בו סגולת המספר והחשבון, הוא בגדר מהות של מושג בלי השגה, וזכור זה בכל ההמשך שלפנינו. וזהו דבר המסך שבכלי מלכות או בעטרת יסוד שהוא מכונה חשבון ומספר. כי כבר ידעת שסדר גילוי כל מדרגה הוא ע״י התפשטות אור א״ס ב״ה בד׳ בחי׳ הנודעות הנק׳ ע״ס דאו״י עד למסך שבכלי מלכות, שבמסך ההוא נעשה זווג דהכאה ועולות ע״ס דאו״ח מן המסך ממטה למעלה ומלבישות ע״ס דאו״י, ואז ע״י הסת״ב נשלמת המדרגה. והנה מהות המדרגה הוא ודאי ב׳ האורות הנ״ל דהיינו ע״ס הנמשכות מא״ס ב״ה וע״ס דאו״ח העולות ממטה למעלה,אמנם המספר וחשבון של המדרגה ההיא הוא במסך עצמו.
והענין כמו שנתבאר בענה״ק, כי לאור העליון אין קץ והכל תלוי רק בכלי קבלה של התחתון, שענינו הוא שיעור העביות שבמסך שלו, ואם הוא בשלימותו דהיינו בחי״ד אז מלביש עד לבחי׳ כתר דאו״י, ואם הוא רק מבחי״ג אז אין לו אלא קומת חכמה וכו׳ כנ״ל באורך, נמצא שכל שיעור אור העליון המתלבש בתחתון תלוי בגודל מדת האו״ח, וגדלו של האו״ח תלוי בעביותה של המסך. והנך מוצא שכל שיעור ומספר של אור העליון תלוי וניכר רק במסך שבכלי מלכות.
וזה אמרו, מדרגה ג׳ חשבון ומספר ד׳ אותיות הנק׳ פנים. דהיינו כנ״ל, אשר כללות המדרגה והפרצוף הם מרומזים בד׳ אותיות השם יהו״ה, שהם עיקר כלל המהות שנמצא בפרצוף דהיינו כח״ב זו״ן דאו״י המלובשים בכח״ב זו״ן דאו״ח כנ״ל, אמנם הנוק׳ בסוד תיקון המסך שבה היא מרומזת בחשבון ומספר ד׳ האותיות כי כל השיעורים והבחי׳ שישנם במהות הפרצוף אינם ניכרים רק במלכות בסוד המסך שבה, ולפיכך נק׳ חשבון וזכור לכל ההמשך.
ונתבאר בענה״ק ההבחן בין פרצופי א״ק ששם היה המסך מתוקן רק בכלי מלכות לבין פרצופי עולם התיקון שנתתקן המסך בכלי היסוד בסוד נקודה תחת היסוד. ובזה תדע ההבחן מחשבון למספר, כי חשבון נק׳ מצד שורשה שבכלי מלכות, ומספר נק׳ רק אחר שנתקן המסך בכלי היסוד בסוד מ״ה החדש, שנק׳ הדר ומהיטבאל.
מדרגה ד׳ הוא חשבון ומספר יוד אותיות הנק׳ אחורים וכו׳: כבר ידעת להבדיל בין אור הפנים לאור אחורים, שבהיות המסך בשלימותו בבחי״ד בטרם שמתחיל להזדכך שמעלה או״ח עד הכתר, אז נק׳ אור הפנים ומרומז בד׳ אותיות י״ה ו״ה, אמנם מעת שמתחיל להזדכך נבחן שאחוריו למטה ונק׳ אור דאחורים, ונבחן שם ד׳ בחי׳ אחורים בארבעה צירופים: י׳, יה׳, יהו', יהו״ה,כנ״ל באורך. וכבר ידעת, שכל השיעורים הם מחמת המסך ואינם ניכרים אלא במסך, ולפיכך מהותם עצמם דאו״י ואו״ח שבד׳ קומות הנ״ל מרומזים ביוד אותיות ההם דהויה בריבוע, וחשבון של עשר אותיות דריבוע מרומז במלכות לבדה, כנ״ל אצל מלכות דפנים, עש״ה.
מדרגה ה׳ הוא במילוי של השם ונק׳ פנים וכו׳: הנה כבר נתבאר לעיל בתחילת הענף, אשר כל תחתון ה״ס מילוי של פרצוף העליון להיותו סוד התפ״ב הממלא מקומו דהתפ״א אחר שנסתלקה עש״ה. דע״ב שהוא חכמה ממלא מקום החסרון שבגופא דפרצוף כתר, וס״ג שהוא בינה ממלא מקום החסרון דגופא דפרצוף חכמה, ומ״ה וב״ן שהם זו״ן ממלאים מקום החסרון שבגופא דפרצוף בינה, כמ״ש שם באורך.
ולפיכך ד׳ אותיות הפשוטות בלתי מילוי ה״ס השורש, דהיינו פרצוף הכתר ראש וגוף. ופרצוף החכמה נבחן למילוי שלו להיותו ממלא ההסתלקות דהתפ״א דגופא שלו כנ״ל. ופרצוף הבינה נבחן למילוי דמילוי של פרצוף הכתר להיות פרצוף בינה הממלא לגופא דחכמה, וגופא דחכמה עצמו הוא רק מילוי של גופא דכתר, נמצא פרצוף בינה בחי׳ המילוי של המילוי, והבן היטב.
וזה אמרו, והם יוד אותיות יוד הי ויו הי, בצורתם עצמם, כי גופא דכתר מרומז בד׳ אותיות יהו״ה הפשוטות, ופרצוף החכמה שה״ס המילוי שלו מרומז ביוד אותיות דהויה במילוי. והנה כבר נתבאר שבכל גופא דכל מדרגה נוהגת הזדככות המסך והסתלקות האור, אשר משום זה יש גם בגופא דפרצוף חכמה להבחין אותן ד׳ המדרגות שנתבארו בפרצוף כתר, שהםפנים ואחור דאותיות בצורתם, ופנים ואחור בחשבונם של האותיות, ע״ד שנתבאר שם, עש״ה ואין להאריך.
מדרגה ו׳ וכו׳ והם כ״ו אותיות וכו׳: כי באור דאחוריים נבחנות ד׳ קומות: חו״ב תו״מ זו למטה מזו. ולפיכך ה״ס ריבוע של הפנים, כי בפנים נמצאת רק קומה אחת במילוי יוד אותיות, ופניהם דע״ס שלו למטה עד סיום כל הפרצוף, אמנם באחורים נבחנות ד׳ הקומות במילוייהם, שבכל קומה ע״ס ואחוריהם למטה שהם כ״ו אותיות.
מדרגה ז׳ וכו׳ מדרגה ח׳ וכו׳: כבר נתבאר לעיל שהם בחי' המסכים שבכלי מלכות, שהם בקומה א' דאור הפנים שנק' מדרגה ז' והם בד' הקומות דאור האחורים שנק' מדרגה ח'. והם אינם נבחנים למהות ועצמות המדרגה, אמנם בהם מתברר ומתגדל כל מה שישנו במדרגה, עש״ה.
מדרגה ט׳ הוא כ״ח אותיות המילוי דמילוי וכו׳: כמ״ש לעיל שהוא פרצוף הבינה הממלא למקום הסתלקות דגופא דע״ב, שהוא עצמו רק בחי׳ מילוי דגופא דכתר, וע״כ נבחן תמיד פרצוף הבינה שהוא מילוי דמילוי בערך הכתר. ולפיכך כל אות מעשר אותיות דהויה דפרצוף חכמה חוזרת ומתמלאת באנפי נפשה, להורות שכל עניני הויה דבינה, הוא להשלים ולמלאות מקום החסרון שבחכמה.
וגם בבינה נבחנות אותן ד׳ המדרגות שנתבאר בפרצוף הכתר ובפרצוף החכמה שהם: פנים ואחור דעצמותם של האותיות ופנים ואחור של החשבון שלהם כנ״ל. והן הם ד׳ המדרגות של הבינה שנק': מדרגה ט׳ ומדרגה יוד ומדרגה י״א ומדרגה י״ב, שט׳ וי' ה״ס פו״א דאותיות, וי״א וי״ב ה״ס פנים ואחור דחשבונם.