ל) ונבאר עתה בחי' הוי״ה דע״ב וממנו יתבאר שאר הויות, הנה פשוט הוא כי שורש האורות ועיקרן הוא ד׳ אותיות הוי״ה פשוטים בלתי מלואים, והם בחי' עצמות האור, ואמנם זהו בהיות האותיות ממש בצורתן, אמנם ג״כ יש בחי' אחרת והוא בהיותן בבחי׳ מספר וחשבון באופן זה, כגון אם נאמר ד׳ אותיות הוי״ה מספרם כ״ו. ואין ספק כי צורת האותיות עצמן הם יותר שורש ועיקר האור, יותר מבחי׳ מספרם וחשבונם. והנה כל זה בבחי׳ הפנים כי גם יש בהם בחי׳ אחורים של האורות, וגם בהם יש ב' בחי׳ הנ״ל, שהם צורת האותיות כמו שהם, או בחי׳ מספרם.
ל) שורש האורות ועיקרן הוא ד' אותיות הויה פשוטים בלתי מלואים: דע, שראש הא׳ דכל פרצוף נק׳ שורש הפרצוף, מטעם ששם לא נגלו עוד הכלים אלא רק שורשי כלים בלבד, כדברי הרב לעיל בענף ה׳ אות י׳ וז״ל, וכאשר מסתכל המאציל וראה בנפש הנק' את אז יצאו שרשי הכלים וכו׳, אך כלים אל הגוף שהם ז״ת עדיין לא היה כח בראיה זו עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, וע״י הסתכלות הב' ממטה למעלה היה האור חוזר ומלביש את ז' תחתוניות עכ״ל. והנך רואה איך שע״ס היוצאות ע״י הסתכלות א׳ בסוד הנפש הכללית הנעשית מהבל הפה, אז יוצאים רק שרשי כלים, וגמר כלים אינם יוצאים רק אחר שהנפש הכללית שבפה שנקראת מלכות של ראש, חוזרת ומתפשטת בעצמה עד לנפש דנפש, כלומר למלכות דמלכות שנק׳ טבור. וע״י הסתכלות ב׳ זה, דהיינו זווג דהכאה השני יוצאים הכלים בעצמם.
טעם הדבר נתבאר שם בפמ״ס ענף ג׳ וד׳ באורך, כי עיקר הכלים הם מהעביות שבמסך והמלכות, ובהיות שהמסך של ראש נמצא מתחת ט״ס הראשונות, ע״כ אין העביות שבו יכולה להתעלות למעלה ממקורו שמשם מתחיל, ולפיכך אע״פ שאו״ח עולה ומלביש לכל ע״ס שבראש, מ״מ אינו עולה בשם שיהיו הכלים ניכרים מחמתו, וע״כ צריכה המלכות שבראש להתפשט עוד מינה ובה בד׳ בחי׳ דאו״י עד לזווג דהכאה על בחי׳ אחרונה שבה, דהיינו מלכות דמלכות המכונה טבור. ואז כשהאו״ח עולה ומלביש לע״ס דאו״י נגמרו הכלים, והוא משום שכל ע״ס דאו״י המה מהתפשטות המלכות השורשית הנמצאת בפה דראש למעלה מהם, וע״כ גם העביות הנצרכת לכלים יוצאת וניכרת בע״ס ההם והבן היטב.
וזה אמרו, שורש האורות ועיקרו הוא ד' אותיות הויה פשוטים בלתי מילואים, והם בחי' עצמות אור עכ״ל. היינו ע״ס דראש מאו״י ואו״ח מסוד הסתכלות א׳ שהם בחי׳ עצמות האור ואין בחי׳ כלים ניכר בהם, להיות המסך והעביות שרוי שם מתחת כל הספירות כנ״ל. ולפיכך נבחנים רק בד׳ אותיות הויה הפשוטים. וזה כבר נתבאר בענה״ק אשר ד׳ אותיות הויה רומזות ביחוד על ד׳ בחי׳ הנודעות בסוד ע״ס דאו״י, המובאים לעיל בדברי הרב בענף ד׳ אות ה׳ עש״ה. אמנם בחי׳ ע״ס דאו״ח העולות מהמסך בסוד הזווג עם האו״י, המה מרומזות ביחוד בסוד המילואים שבכל אות מד׳ אותיות הויה כמ״ש בדף ש״ז בפמ״ס ד״ה ובזה תדע ע״ש כל ההמשך. ולפיכך אין ענין המילואים ניכרים בראשי המדרגות רק אותיות הפשוטותהויה בלבדם שהם בחי׳ ע״ס דאו״י, משא״כ המילואים שהם האו״ח אינם ניכרים בע״ס דראש כאמור. והנה נתבאר היטב שראש דכל מדרגה שנק׳ כתר דאותה מדרגה ע״ס שלו רמוזות רק בד׳ אותיות הפשוטות י״הו״ה, בלתי המילואים.
ואמנם זהו בהיות האותיות ממש בצורתם וכו' יש בחי' אחרת וכו' בבחי' מספר וחשבון: נודע מש״כ הרב בכ״מ, דכל חשבון ה״ס המלכות דאותה המדרגה, ולפי״ז תבין שב׳ הבחי׳ הנ״ל דהיינו ד׳ אותיות הויה בצורתם, ובחי׳ החשבון שבהם דהיינו הגמטריא של השם שהוא כ״ו, ה״ס עשר ספירות של ראש הנק׳ כתר, אלא שעצמות הספירות של ראש שהם ט״ס ראשונות רמוזות בד׳ אותיות י״הו״ה עצמם, אמנם המלכות של ראש, בסוד המסך שבה המזדווג עם ט״ר ומעלה ע״ס דאו״ח, היא מרומזת בסוד החשבון של ד׳ האותיות שבגי׳ כ״ו. ודע שב׳ הבחי׳ הללו נוהגות בכל המדרגות דעסמ״ב, הן באור הפנים והן באור האחוריים, שבהכרח יש בכל מדרגה: בחי׳ עצם הספירות, דהיינו מד׳ בחי׳ דאו״י ובחי׳ המסך שבמלכות המעלה או״ח בסוד הזווג עם האו״י. ממילא יש להבחין שם עצם הספירות בצורת האותיות שבשם המדרגה ההיא ואת המלכות דהמדרגה בחשבונם של אותיות השם הזה, וזכור זה בכל ההמשך הדרושים האלו.
גם יש בהם בחי' אחוריים של האורות וגם בהם יש ב' בחי' הנ״ל וכו': ענין בחי׳ אחוריים של האורות כבר נתבאר לעיל בפמ״א ענף ל״א אות א־ד ד״ה ג׳ בחי'. בביאור אור א׳ טעמים ואור השני המכונה אור האחוריים נקודות עש״ה. ומשם תבין אשר ב׳ בחי׳ הראשונות שהם: עצם האותיות ומספרם, הנבחנים לעיל באור הפנים, הם שניהם בבחי׳ אור הא׳ טעמים, שפירושו בטרם שמתחיל בפרצוף ענין הזדככות המסך ומיעוט הקומה, כמ״ש שם. וב׳ הבחי׳: עצם האותיות ומספרם, הנבחנים כאן בבחי׳ האחוריים של האורות, המה הם בבחי׳ אור השני המכונה אור אחוריים נקודות, שפירושו אותם האורות הבאים במיעוט קומה מכח הזדככות המסך, כמ״ש באורך. גם יש להבחין ביניהם אשר אור הא׳ טעמים שנק׳ כאן אור הפנים, הם בחי׳ קומה אחת של ע״ס, כלומר, שנאצלים ובאים בזווג א׳ עם המלכות, אמנם באור הב׳ המכונה אור האחוריים נקודות, שנק׳ כאן בחי׳ אחוריים של האורות, הוא כולל תמיד ד׳ קומות של ע״ס, כלומר, שנאצלים ובאים בד׳ זווגים מכח ד׳ בחי׳ של הזדככות הנוהג במסך, וזכור זה.