ז) והנה כמו שגוף האדם התחתון בעה״ז, כשנקבר בקבר נאמר בו ונפשו עליו תאבל, ונשאר בו אותו הבחי׳ של הרוחניות של עצמותיהן, הנקרא בזוהר הבל דגרמי כנ״ל, כדי שיהיה לו איזה חיות כדי שיוכל להתקיים עד זמן התחיה, כי אם לא היה נשאר בהם שום לחלוחית לא היו קמים בתח״ה. וזהו ענין שארז״ל שיש מי שאינם קמים בתח״ה לסבת עון, כמו עון רבית, וכופר בתח״ה וכיוצא בזה, כי אותו העון גורם להסתלק׳ רוחניות המלחלח העצמות ההם בקבר ונשארים יבשים ושוב אינם יכולים לחיות. וז״ס והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, כי ע״י לחלוחית מעט ההארה אשר נכנס בעצמות, לא יכזבו מימיו ויקום בתח״ה, וזה מ״ש יחזקאל, בענין העצמות היבשות ההם, שארז״ל, שהיה איש אחד שבנשך נתן ובתרבית לקח, ועי״כ נתייבשו עצמותיו בלתי שום לחלוחית מצוה ולא קם בתח״ה.