א) ועתה צריך שנבאר באיזה אופן היה עיבור ז״א בתוך פרצוף זה הכולל בינה ותבונה כנ״ל. ומתחילה צריך שנבאר ענין ג׳ בחי׳ אלו שיש אל ז״א, ולכולם צריך תיקון ע״י עיבור זה.
א-ד) ג׳ בחינות אלו שיש אל ז״א ולכולם צריך תיקון: הא׳ הוא בחי׳ אורות וכו׳ הב' הוא בחי׳ רפ״ח ניצוצין וכו׳, הג' הוא בחי' הכלים עצמן וכו': כדי להבין הדרושים הללו דרפ״ח ניצוצים שהרב מרחיב הביאור בהם בענפים הבאים, צריך שתזכור היטב כל המתבאר בדברי הרב לעיל ענף ז׳ בענין טעמים נקודות תגין אותיות, כי שם הניח הרב היסודות לד׳ בחי׳ ההם. כי באמת אומר שם, אשר ענין נקודות תגין אותיות, אינם נגלים שם בעקודים עד למטה באורות עינים, רצונו לומר אחר שביה״כ הבאים מאורות עינים, אמנם מבאר שמה השרשים של ד׳ בחי׳ טנת״א.
וז״ל שם, נמצא שיש כאן ג׳ מיני אורות: אור הא׳ שבכולם נק׳ עקודים. ב׳ הוא הרשימו שנשאר מזה האור. ג׳, הוא האור הבא מאליו דרך עליית הספירות. ד׳, הוא בביאת אור הג׳ שהוא דין ופוגע באור הרשימו שהוא רחמים, אז מכים ומבטשים זה בזה, ואז נופלין ניצוצין מאור היורד שהוא דין. הרי הם ד׳ בחי׳ אור והם סוד ד' בחי': טעמים נקודות תגין אותיות, וזהו פרטן: אור א׳, טעמים. אור אחוריים, נקודות. אור הרשימו הוא תגין. ואור הניצוצין הנופלים הוא אותיות, שמהם נעשו בחי׳ הכלים, עכ״ל בקיצור לשון.
והנה ב׳ האורות הראשונים שהם אור הטעמים ואור האחוריים שנק׳ נקודות, כבר נתבאר שם בהרחבה בפמ״ס ובפמ״א ומשם תבקשם, ונזכיר כאן בקיצור, אשר בהתפשט ע״ס דאור ישר דכל פרצוף בזווג על המסך דבחי״ד ומעלה ע״ס דאו״ח המלבישים לע״ס דאור ישר, כל זה נק׳ אור הראשון טעמים. ונבחנים שם בלשון הרב, שהספירות ההם פניהם למטה, כלומר להשפיע, עד גמר תשלום כל הפרצוף, כי כל הבחינות של הפרצוף ההוא מתמלאים מאור הזווג השלם הזה. גם נבחנים שכל ע״ס ההם קומתם שוה בין בראש ובין בתוך ובין בסוף.
ואור השני המכונה אור אחוריים נקודות, היינו בחי׳ עה״ס היוצאות זו למטה מזו בסבת הזדככות המסך, שבהזדכך המסך לבחי״ג נאבדה קומת כתר מהספירות, מפני שמזווג דהכאה על מסך דבחי״ג יוצאות ע״ס ההם רק בקומת חכמה. ואח״כ כשמזדכך לבחי״ב נאבדה ג״כ קומת חכמה ויוצאות רק בקומת בינה. וכשמזדכך לבחי״א נאבדה ג״כ קומת בינה ויוצאות ע״ס אלו רק בקומת ז״א. וכשמזדכך לבחי׳ כתר אז אין כאן עוד שום הכאה על המסך, ונתבטל הזווג ונעלם כל האור עש״ה.
והנך רואה איך הקומות הולכות ומתמעטות מסבת הזדככות המסך ומיעוט הקומה דאו״ח, שזהו השורש לע״סשנמצא לכל פרצוף זה למטה מזה, שנמשך זה מחמת המיעוט הנ״ל שקרה להם בעולם העקודים. ולפיכך נקרא אור הזה בכללו בשם אור אחוריים, משום שנבחן שפניהם של הספירות הם למעלה ואחוריהם לתחתונים, כלומר, שהולכים ומתעלים ומסתלקים מן הפרצוף מדרגה אחר מדרגה עד שנעלמו ועולים לשורשם למאציל, שהם ה׳ בחי׳ אחוריים: כח״ב זו״ן דמסך.
ומכונה זה הויה בריבוע או אלקים בריבוע, כמפורש לעיל בדברי הרב בענף י״ג, וז״ל, אמנם אור החוזר הוא ריבוע כזה: א' אל' אלה׳ אלהי' אלהים', עכ״ל. כי מתחילה כשהיה המסך בשלימותו דהיינו בבחי״ד, אז היה לו קומת כתר, ואז יש לו כל ה׳ אותיות אלקים בשלימות. וכשנתמעטה קומת האו״ח לבחי״ג שהיא קומת חכמה ונסתלקה קומת כתר יש לו רק ד׳ אותיות אלהי׳. וכשנתמעטה לבחי״ב ונסתלקה קומת חכמה ג״כ, יש לו רק ג׳ אותיות אלה׳. וכשנתמעטה לבחי״א שנסתלקה ג״כ קומת בינה ונשארה קומת ז״א אז יש לו רק ב׳ אותיות אל׳. וכשמזדכך המסך לבחי׳ השורש אז נבחן שאין בו אלא אות אחת דהיינו א׳ מאלקים, כלומר השורש, ואז אין עוד זווג דהכאה במסך הזה כי נזדכך לגמרי. והנה נתבאר אור השני שנקרא אור האחוריים נקודות, שפניהם למעלה נגד המאציל ואחוריהם למטה עד שמסתלקים כנ״ל.
אור השלישי המכונה אור הרשימו תגין, הוא הנשאר מאור הא׳ שבכולם, דהיינו מהטעמים אחר שנסתלקו. ונודע דכל אור אע״פ שמסתלק מ״מ מניח בחי׳ שיורים הימנו, ושיור ההוא נק׳ רשימו בכל מקום, וע״כ בהסתלק אור הגדול הראשון שנק׳ טעמים, נמצא שמניח רשימו. וזה הרשימו מכונה בשם תגין שבלשון תרגום הוא כתר, כמ״ש ז״ל, ודאשתמש בתגא, והיינו משום שהוא הרשימו מקומת כתר, והבן זה.
אור הרביעי המכונה אור ניצוצין הנופלים ואותיות, שמהם נעשו בחינות של הכלים, הוא הבא מזווג דהכאה דאור הג׳ עם האור הב׳ כדברי הרב שם. וזה צריך ביאור גדול, אמנם הענין בקיצור הוא, דכבר נתבאר תוכן אור הג׳ שהוא הרשימו הנשאר מבחי׳ כתר בהתכללות של זה הפרצוף, ולפיכך בהזדכך המסך לבחי״ג ועה״ס מקבלות לקומת חכמה, הרי הרשימו מכתר מכה באור הזה, שאינה סובלת שליטת אור האחורים הזה, מפני שכלפי הרשימו הנשאר מקומת כתר נבחן אור הב׳ הזה לבחי׳ מיעוט ודין, כי מקצר הקומה מהספירות ומעלה האורות למאציל וע״כ המה הפכים ממש זה לזה, שמכח זה נופלים ניצוצין מאו״ח אלהכלים, אשר בסבת ניצוצין אלו חוזרים אח״כ הכלים לקדמותם בכל אותם הקומות כולם שהיו בהם מלפנים.
ודע, שזה אור הרביעי נק׳ כאן בדברי הרב, רפ״ח ניצוצין שירדו להחיות הכלים. כלומר, שבלעדם לא היה כח לכלים לחזור לאצילות ששם אור החיה. גם לא היו חוזרים באותו הסדר ממש כמו שיצאו בעת אצילות הראשון, כי בעת שיבתם של הכלים לאצילות שוב מסתדרים בשני הסדרים, הן בסוד אור הא׳ טעמים שקומתם שוה, והן בסוד אור הב׳ אחורים בסוד ה׳ קומות זו למטה מזו. וכל אלה הסדרים חוזרים רק מכח הניצוצין הנופלים לכלים מכל הבחי׳ והקומות, מכח הזווג דרשימו עם אור האחוריים שבכל קומה בעת התעלמותו. וכמו שיתבאר זה עוד בהמשך הענפים האלו בע״ה.
וזה אמרו כאן, בענין ג׳ הבחי׳ שיש אל ז״א: א׳ הוא בחי׳ אורות המלכים שנסתלקו מהכלים ועלו למעלה מהם. וכונתו בזה על ב׳ האורות הראשונים הנ״ל, המכונים אור הטעמים ואור האחורים, כי ב׳ אורות אלו נסתלקו. ב׳, הוא בחי׳ רפ״ח ניצוצין של אור שנשארו בתוך הכלים. וכונתו בזה אל אור הרביעי הנ״ל המכונה אור ניצוצין הנופלים ואותיות שמהם נעשו בחי׳ הכלים. ג׳, הוא בחי׳ הכלים עצמם שנשברו וירדו לבריאה וכו'. פירושו, כי כאן באור העינים שהם ע״ס דעולם הנקודים היה ענין נוסף על בחי׳ עקודים בסבת ההזדככות, והיינו ענין שביה״כ ויציאתם לבר מאצילות לגמרי מטעם שנתבאר בענה״ק, מה שלא קרה כזה בעקודים. והבן וזכור כל המתבאר כי תצטרך לידיעות הללו בהמשך כל הדרושים דרפ״ח ניצוצין, שהמה נבנים על יסודות ארבעה אורות הללו: טעמים נקודות תגין אותיות, שנתבארו בכאן.