ק) וכבר נתבאר לעיל, כי רישא דעתיק נתקנו כח״ב שלו יחד למעלה במקום הראש, משא״כ בא״א שתחלה נתקן כתר חכמה שלו בראשו, ואח״כ נתקן הבינה שלו למטה בגרון, ולכן נתוספה בזו״ן מדרגה הב׳ משא״כ באו״א. והוא, כי כאשר נתקנו כתר וחכמה דא״א בראשו אז חזרו להיות אחור בפנים, פי׳ אחור דז״א נגד פנים דנוקבא. וכאשר נתקנה בינה דא״א חזרו בסוד פנים באחור, ר״ל פנים דז״א נגד אחור דנוקבא. וכאשר נתקן נה״י דעתיק שאז נתקנו חג״ת דא״א, ואז נתקנו כח״ב דאו״א שהם הראש שלהם, אז חזרו זו״ן פב״פ ועדיין הם בבחי׳ נקודות בלתי תיקון כלל, ואחר שנתקנו או״א אז היה מציאות לתקן זו״ן, ואז ז׳ המלכים שהם הכלים שלהם שנפלו למטה בעולם הבריאה, העלם המאציל באצילות תוך בטן אמא עלאה, ושם היו בסוד העיבור וכו', כמ״ש בע״ה.
ק) כאשר נתקנו כתר וחכמה דא״א בראשו אז חזרו להיות אחור בפנים וכו': כבר נתבאר בענה״ק, שחג״ת דזו״ן דנקודים מיוחסים לז״ת דאבא שהוא ע״ב, משא״כ בנוק׳ דזו״ן דנקודים שאין לה מבחי׳ אבא כלום זולת מישסו״ת שהוא ס״ג, גם נתבאר לעיל אשר א״א נתקן בבחי׳ ע״ב דמ״ה.
וזה אמרו, כאשר נתקנו כתר וחכמה דא״א בראשו חזרו הזו״ן להיות אחור בפנים. וכבר ידעת פירושו דאב״פ, הוא, שהזכר משיג בחי׳ אחוריים דג״ר שהמה מלובשים בפנים דחג״ת דז״א, כנ״ל עש״ה. אשר מקודם זה היה ז״א ג׳ כלול בג׳, שחג״ת היו כלולים ונעלמים בנה״י שלו, ומשום זה לא היה הכר לאחור דזכר דז״א המלובשים רק בחג״ת שלו, אמנם אחר תיקון כתר וחכמה בראש דא״א שה״ס ע״ב, אז הגיע התיקון גם לחג״ת דז״א המיוחס לגופא דע״ב דנקודים, ואז נתפשטו בתוך הנה״י ונגלה בהם אחור דזכר. וזה שאומר, שחזרו הזו״ן להיות אחור בפנים, כלומר, שהזכר מהפך אחוריו אל הנוק׳ ומשפיע בה מאור דאחוריים שלו, שהם בחי׳ רשימו דג״ר, כנ״ל.
וכאשר נתקנה בינה דא״א חזרו בסוד פנים באחור וכו': דהיינו כמ״ש לעיל בדף תק״ג ד״ה ועד״ז, עש״ה. כי ביציאת בינה לחוץ מראש משגת נוק׳ דז״א את בחי׳ אחורים דאמא, על דרך שנתבאר שם בסוד הכתוב וחכם באחור ישבחנה, אשר נוק׳ דז״א מקבלת תיקון זה עתה מאמא. וכבר נתבאר שביציאת בינה לא״א לגרון נתקן ס״ג דנקודים ברת״ס וחזרו או״א פב״פ בבחי׳ ב״ן שבהם, אמנם זו״ן השיגו בזה רק מדרגה הג׳ פב״א, והוא מטעם שמ״ה וב״ן דב״ן עדיין לא יצאו לחוץ מס״ג עד שנתקן הראש דאו״א שהם בחי׳ ס״ג דמ״ה החדש, כנ״ל.
וזה אמרו, ואז נתקנו כח״ב דאו״א שהמה הראש שלהם אז חזרו זו״ן פב״פ. והיינו משום שבתיקון הס״ג בפרצוף שלם, יצאו מ״ה וב״ן דב״ן לחוץ, ג״כ בפרצוף שלם בנה״י וג״ר, כנ״ל ע״ש, וע״כ חזרו גם הזו״ן פב״פ.
ועדיין הם בבחי׳ נקודות בלתי תיקון כלל: כלומר, דענין חזרתם פב״פ נאמר רק על בחי' מ״ה וב״ן דנקודים שבהם, אשר המה מכח השלימות של ס״ג דמ״ה קבלו גם הם בחי׳ שלימות דנה״י וג״ר למ״ה וב״ן דב״ן שבהם, אמנם האורות עצמם אינם מקבלים רק בשעת ביאת מ״ה החדש השייך להם, שזה יתבאר במקום אחר. ותמצית הענינים הנ״ל נתבאר בפמ״ס עש״ה.