ט) ואמנם הכלים עצמם נתוסף בהם, שנעשה מהם בבחי' פרצוף ממש. והענין, כי תחלה נעשה מנקודה הא׳ עתיק וא״א, כנ״ל. ואח״כ מן הב' והג' נעשו בחי׳ ב' פרצופים דאו״א, כי עלו אותן אורות ב׳ נקודות הנ"ל והלבישו לחג״ת דא״א כנודע, כי שם מקומם. וע״י אותו הכסוי והלבישה נעשה להם בחי׳ כלים ופרצוף שלם, עם הבחי׳ של הכלים הראשונים שלהן עצמן שנשברו בתחלה, ועתה הובררה הקדושה מהם ונתעלו ונעשו פרצופי או״א.
ט) והענין כי תחלה נעשה מנקודה הא׳ עתיק וא״א וכו׳ מן הב' והג' נעשו בחינת ב׳ פרצופין דאבא ואמא וכו': אנו מוצאים כאן בדברי הרב שינוי גדול וירידה בב' הנקודות חו״ב דנקודים, כי שם היו חו״ב בראש דנקודים בג״ר, אמנם כאן באצילות ירדו לבחי' גוף לחג״ת דא״א למטה מפה דראשו. ולא עוד, אלא אפי׳ א״א שהוא מבחי' נקודה א׳ וכתר דנקודים ירד ג״כ לבחי' חג״ת, שהוא מלביש לחג״ת וגופא דעתיק. באופן, שכל ג״ר דנקודים הותתקנו ברדל״א שהוא הראש דעתיק, וא״א שהיה בנקודים בחי' אחת עם עתיק, ירד עתה מתחת פה דראש דעתיק לבחי' חג״ת נה״י שלו שהוא גופא. וצריך להבין זאת מי גרם לאותן הירידות דא״א ואו״א דאצילות.
והנה בתחילת שער התיקון אומר הרב, וז״ל, והנה עתה חזר התפשטות כח״ב להאסף למעלה וחזר להיות כבראשונה וכו', והעלה עמהם למעלה את ז' אורות התחתונים וכו' עכ״ל. ואומר שם, שעליית ז' אורות דנקודים למעלה, ה״ס עליית מ״ן, עש״ה ובפ״ב שם, שאומר, שעליית המ״ן היה עד ע״ב ס״ג הפנימיים דא״ק שהם הגלגלתא, כי מקום הזווג שהיה מקודם בנקבי עינים כנודע, נתעלה עתה לגלגלתא שה״ס המצח, ויצא האור שעל הזווג הזה דרך המצח ולא דרך נקבי עינים כמקודם בנקודים, עש״ה.
והמשכיל יבין שענין עליית מ״ן זה וזווג זה דומה בערך לסדר הצמצום ועליית מ״ן לצורך זווג דנקודים, כי גם שם נתפשט וירד ישסו״ת מקודם לנה״י הפנימיים דא״ק ואח״כ נאסף התפשטות דישסו״ת משם והעלה עמו גם אורות דנה״י דא״ק למ״ן עד לנקבי עינים, ויצא האור לנקודים דרך שם כנודע בענה״ק. אף כאן לזווג בשביל עולם התיקון, נתפשט ג״כ ישסו״ת וירד למקום חג״ת דנקודים, שנק' בדברי הרב התפשטות ג׳ קוי כח״ב לחג״ת ע״ש. ואח״כ חזר ונאסף התפשטות ישסו״ת הזה משם, והעלה עמו גם אורות דחג״ת נה״י דנקודים למ״ן, עד ע״ב ס״ג הפנימיים שבמצח, ויצא האור החדש דרך המצח, והבן זה ויתבאר בע״ה במקומו.
וכבר נתבאר מקצת ענין זה בפמ״א ענף כ״ז כ״ח, אשר בכח עליית מ״ן השני הזה, נכללה המלכות גם בכתר עצמו, ע״ש. והנה מכח זה נעשה ראש וג״ר החדשים בנקודה א׳ גופיה שנק' רישא דלא אתידע, וראש זה לקח ממש כל בחי' ג״ר הראשונים דנקודים. ולהבין זה צריך שתזכור מה שנתבאר בפמ״ס ענף י״באות ב' בביאור מ״ה החדש וב״ן הכללי עש״ה. אשר ערכם זה על זה כמו מפרצוף גלגלתא דא״ק לפרצוף ע״ב דא״ק הקצר, שמתחיל לצאת מפה דראש הגלגלתא ומסתיים על הטבור דגלגלתא כמ״ש בענף ט'. ואין כאן המקום להאריך ויתבאר בע״ה בשער התיקון.
אמנם תדע, שבסיבות הנ״ל יצאה גם החכמה לבר מכתר, וע״כ נק׳ עולם התיקון בשם ברודים, מסיבה שירד קומתו למטה מעולם הנקודים, כי שם בעולם הנקודים היתה החכמה בראש יחד עם הכתר, להיות המסך אתתקן בנקבי עינים, דהיינו בבחי׳ החכמה דכל פרצוף, ונמצאת החכמה עצמה למעלה מהמסך, שהמסך משמש בו ומעלה אור חוזר ממטה למעלה וע״כ הוא ראש גמור בעולם הנקודים, דהיינו ראש הב׳ שנקרא אבא ואמא עילאין, כנודע שבכל מקום שהמסך משמש ממטה למעלה נחשב לראש. רק הבינה היא שיצאה שם לבר מראש, להיותה כבר למטה מהמסך שנמצא בנקבי עינים, דהיינו במלכות דחכמה, ומקבלת האור ממעלה למטה דרך המסך ע״כ נחשבת לגופא.
אמנם כאן בעולם התיקון בזווג דמ״ה החדש, עלה המסך ונכלל בכתר עצמו, דהיינו במלכות דכתר, וא״כ נבחן רק הכתר לבדו בבחי׳ ראש, משא״כ החכמה שכבר נמצאת למטה מהמסך ומקבלת האור ממעלה למטה, וע״כ נחשבת גם החכמה לבחי׳ גופא. וזהו ודאי ירידה בערך הנקודים ששם החכמה בבחי׳ ראש, וע״כ נק׳ עולם התיקון בשם ברודים. ולפי״ז תבין, אשר כל בחי׳ ג״ר שהיו בעולם הנקודים, דהיינו ב׳ הראשים דשם: ראש הא׳ שנק׳ כתר ונקודה א׳, וראש הב׳ שנק׳ או״א עילאין, או ב׳ נקודות חכמה ובינה, כמ״ש היטב בענה״ק, ששם היו כל אלו ג׳ הנקודות בבחי׳ ראש גמור, משום שהמסך נתקן שם תחת החכמה שנק׳ או״א עי׳, כל זה נתעלה עתה לנקודה א׳ שהוא הכתר לבדו.
והנה נתבאר הענין הנוסף בזווג לצורך עולם התיקון, אשר גם החכמה יצאה לבר מרישא וירדה למטה מהמסך לבחי׳ גופא, באופן שלא נשאר בראש הא׳ אלא בחי׳ כתר לבד, והוא לסבת עליית המ״ן בכתר עצמו, שמשום זה לקח הכתר לבדו בחי׳ זווג הא׳ שממטה למעלה שנק׳ ראש הא׳, והבן היטב.
ובזה תבין מה שאומר הרב בע״ח שער עתיק אשר ראש הא' דעולם התיקון שנק' רדל״א נטיל מבחי' ב״ן דהיינו מע״ס דנקודים, הגד"ז, שפירושו: ה' ראשונות דנקודה א׳, ג' ראשונות דנקודה ב׳, ד״ר דנקודה ג׳, ז' כתרים דז״ת, עכ״ל ע״ש. ותבין זה עם המתבאר לעיל, אשר כל בחי׳ הראש הא׳ דנקודים, דהיינו ג׳ נקודות כח״ב דנקודים, לקח עתהרק נקודת הכתר לבדו. אמנם נקודה הב׳ והג׳ שהיו שם בנקודים, ירדו משם לבחי׳ גופא, דהיינו למטה מפה דנקודים. ונבחן בזה שבחי׳ הראש שהיה לחכמה בעת היותו בעולם הנקודים, דהיינו נקודה הב׳ והג׳ המכונים שם או״א עילאין, כ״ז נשאר ונכלל כאן ברדל״א שהיא נקודה א׳ לבד. וזה אמרו, שרדל״א נטיל ג״ר דנקודה ב׳ ונקודה ג', דהיינו בחי׳ הראש שלהם שנק׳ ג״ר.
ומה שאומר אצל נקודה הג׳ שנטל ממנה ד׳ ראשונות, יורה על בחי׳ ישסו״ת שיצאה גם בנקודים לבר מרישא, וע״כ נבחנת שם נקודה הג׳ בשתי בחי׳: בחי׳ א׳, בהיותה עוד בבחי׳ אמא עילאה פב״פ עם אבא עילאה, ומאמא עילאה זו נטיל ג״ר שלה כנ״ל. ובחי׳ ב׳ דאמא עילאה, היינו אחר שירדה מקומת ג״ר דאבא לו״ק דאבא, שנקראת אז ישסו״ת, שנטיל גם ממנה בחי׳ הכתר שבהם, כלומר ההתכללות שהיתה להם בג״ר דנקודים בבחי׳ פה דראש הכללי שמשם יצאו ישסו״ת, כנודע דפה דעליון ה״ס כתר לתחתון. וע״כ נחשב כאן ד׳ בחי׳ מנקודה ג׳: ג׳ בחי׳ מאמא עילאה, שהיתה כולה בבחי׳ ג״ר דנקודים. ובחי׳ אחת מישסו״ת שנשרש רק בפה דנקודים לבד שנק׳ כתר שלהם. והנה נתבאר ג״ר דנקודה ב׳ וד״ר דנקודה ג׳ שלקח רדל״א מע״ס דנקודים.
עתה נבאר ענין ה׳ ראשונות שלקח מנקודה א׳ דע״ס דנקודים. כבר ידעת, אשר יש סדר אחר ביציאת הפרצופין מבחי׳ מ״ה החדש מהסדר דיציאת הפרצופין מב״ן בעולם הנקודים. כי באצילות מ״ה החדש אין כל מדרגה מתחלקת לשתים כמו בב״ן, כמ״ש בפמ״א בתחילת ענף זה. אמנם ב׳ הסדרים פועלים ביחד, כמ״ש לקמן בשער התיקון. ובזה תדע דגם ראש הא׳ דעולם התיקון שכולו הוא רק נקודה א׳ כנ״ל, הנה גם נקודה זו נבחנת לשתי מדרגות, דהיינו: מעינים ולמעלה, ואח״פ, כנ״ל בנקודים. וע״כ לא לקח רדל״א מנקודה הא׳ רק בחי׳ מדרגה עליונה שבנקודה א׳, דהיינו מעינים ולמעלה שהוא עיקר הראש. ומדרגה התחתונה דהיינו אח״פ שבה, לקח אריך אנפין דאצילות, כמ״ש במקומו.
וזה אמרו, שרדל״א נטיל ה' ראשונות דנקודה הא'. כלומר בחי׳ מעינים ולמעלה שלה, דהיינו מחצית הנקודה לבד, ומחציתה השניה שה״ס אח״פ לא נטל, כי אם נשארה לפרצוף א״א. וכן אומר שלקח ז׳ כתרים מז׳ נקודות תחתונות דנקודים, והוא ע״ד שנתבאר לעיל גבי ישסו״ת שלקח ממנה בחי׳ הכתר שבה, דהיינו אותה התכללות דישסו״ת בפה דראש הכללי דנקודים, ועד״ז יש ג״כ לז׳ תחתונות בחי׳ התכללות בפה דראש הכללי דנקודים והם נקראים ז׳ כתרים שבז״ת, וגם אותם לקח רדל״א כנ״ל.
והנה נתבאר היטב, סוד הגד״ז דנטיל ראשהא׳ דאצילות שנק׳ רדל״א, שהוא מטעם יציאת החכמה לבר מראש לבחי׳ גוף, וע״כ נשארים כל ג״ר דנקודים בבחי׳ ראש הא׳ דאצילות טמיר וגניז שם, ומה שנתגלה מהם בה״פ אצילות הוא מחצית נקודה הא׳ לא״א, וז״ת דנקודה ב׳ לאבא עילאה דאצילות, ושש תחתונות דנקודה ג׳ לאמא עי׳ וישסו״ת דאצילות, וז׳ נקודות תחתונות חג״ת נהי״מ חוץ מהכתרים לזו״ן דאצילות.
ואחר הדברים האלה נבין כאן דברי הרב במה שאומר, כי תחילה נעשה מנקודה הא' עתיק וא״א, ואח״כ מן נקודה הב' ומנקודה הג' נעשו בחי' ב' פרצופין דאו״א, כי עלו אותן אורות דב' נקודות הנ״ל והלבישו לחג״ת דא״א כנודע, כי שם מקומם עכ״ל. והיינו מטעם הנ״ל, שחכמה דנקודים הכוללת לב׳ נקודות דאו״א דנקודים, יצאה לבר מראש לבחי׳ גופא, גם נקודה הא׳ עצמה שהוא הכתר דנקודים, נחלקה לב׳ מדרגות, דהיינו לבחי׳ מעינים ולמעלה, ואח״פ, כנ״ל.
וזה אמרו, שמנקודה א׳ נעשה עתיק וא״א. כי מעינים ולמעלה שהוא עיקר הראש נעשה לראש עתיק, ואח״פ שבנקודה א׳ נעשה לא״א. אמנם שניהם עכ״פ בחי׳ ראש מצד שורש הא׳ שמטרם עליית המ״ן, שאז אין הבדל באח״פ למבחי׳ מעינים ולמעלה, כמ״ש בענף ט״ו בפמ״ס עש״ה. ולפיכך גם פרצוף א״א נחשב לראש בה״פ אצילות. אמנם ב׳ נקודות או״א שהמה בחי׳ חכמה, כבר יצאו לגמרי לבר מרישא, שהמסך עומד במלכות דנקודה א׳ ע״ש. וזה אמרו, שמנקודה הב׳ והג׳ נעשו ב׳ פרצופין דאו"א ועלו והלבישו לחג״ת דא״א. דהיינו כאמור, שיצאו לגמרי מבחי׳ ראש וירדו למטה מפה דא״א לבחי׳ חג״ת שלו, דע״כ נשאר בחי׳ ג״ר וד״ר דב׳ הנקודות הללו דרדל״א טמירין וגניזין כאמור, והבן היטב. ותשלום הענין יתבאר בהמשך דברינו בע״ה.