ה) ונבאר סדר יציאת ז' מלכים, ונתחיל מן הראשון שהוא הדעת אשר זה יצא ראשונה, וכאשר לא היה יכול הכלי לסבול כנ״ל, נשבר הכלי וירד למטה בעולם הבריאה, ר״ל, במקום שהיה עתיד להיות עולם הבריאה אח״כ, כי הרי עדיין לא נברא עולם הבריאה. ונפל הכלי הזה במקום הדעת דבריאה להיותו מתיחס אליו כמוהו.
ה) ונתחיל מן הראשון שהוא הדעת וכו׳ ונפל הכלי הזה במקום הדעת דבריאה להיותו מתייחס אליו כמוהו: ענין היחס הזה נתבאר בפמ״ס באורך ע״ש. ובקיצור הוא כמ״ש בענף הקודם, אשר ענין הפכי נוהג בין ע״ס דאו"י שהם סוד הקומה וע״ס דהמסך בבחי׳ או״ח שבו שהוא הגורם לשיעור הקומה, אשר בע״ס דאו״י כל הזך מחבירו הוא יותר עליון ויותר חשוב, כמ״ש הרב בסוד ד׳ הבחי׳ הנודעות לעיל בענף ד׳ ע״ש. והפכי להם ע״ס דאו״ח העולים מהמסך בסוד הזיווג, כי כאן כל העב ביותר נבחן ליותר עליון, שהרי המסך היותר עב מכולם דהיינו מבחי״ד ממשיך קומת כתר ומבחי״ג רק חכמה ומבחי״ב רק בינה ומבחי״א רק קומת ז״א כמ״ש באורך טעמו וממשו.
ובזה מובן שמלך הדעת בהיותו בחי׳ התפשטות דהסת״ב מזיווג הגדול דהסתכלות עיינין דאו״א שה״ס קומת הכתר, כמ״ש בענף הקודם, בהכרח שהכלי הוא ממסך דבחי״ד שהוא בחי׳ אחרונה דעביות, ולפיכך אחר שנסתלק ממנו בחי׳ הזיווג דאור העליון, א״כ נשאר בבחי׳ עביות בלבד, ומובן שמוכרח ליפול למטה מכל הז״ת, משום שכלי דמלך הדעת הוא היותר עב מכל הז״ת כאמור.
וענין הירידה והנפילה לבי״ע העתיד להיות שאומר הרב כאן, אל תכשל לחשוב שהוא ענין תנועה ממקום למקום ח״ו, כי כל ענין זמן ומקום המובאים בעולמות הרוחניים ואפילו בע״ס דעשיה התחתונה הכל הוא רוחניות גמורה, אשר גדרם הם למעלה ממקום ולמעלה מזמן כמו שהזהיר לנו הרב בכ״מ. ובשער מאמרי רז״ל בראשית רבה דף י״ב על דברי התקונין זימנין אתקריאת נשר, פירש שם וז״ל: ואין הכוונה זימנין במציאות זמן ממש, כי אין למעלה שינויים חלילה לפי הזמנים. אמנם זימנין, פירוש בזמן שאנו מדברים בת״ת שבה, אתקריאת נשר וכו' עש״ה וכו' בכ״מ כנודע.
ולפיכך תבין דבריו כאן, בירידת הכלים למקום העתיד להיות בריאה, שפירושו הוא, אשר עולם הבריאה עתידה להבנות מסבת הנפילות האלו, וכן יצירה ועשיה, והבן היטב. וענין ירידתם מאצילות לבריאה, היינו ג״כ בחי׳ אבידתם מעלת האצילות וקבלתם מעלת הבריאה. וזכור היטב ענין זה בכל המשך הדרוש דשביה"כ ואז תבין, כי יראת ה׳ היא חכמה.