כב) ולכן, בבא התיקון דז״א בעת התיקון פרצופו בא להיפך, כי מב״ש ת״ת ולמטה היו אורותיו והחסדים שבהם מגולים, וזהו לפי שיש בהם יכולת לקבלם שלא ע״י מסך בינה לפי שלא היתה שבירתן גדולה, אבל העליונים שהם מרישא דז״א עד החזה, באו בתיקון סתומים ומלובשים עתה תוך מסך בינה שהוא יסוד שלה כנודע. וזהו לפי שבתחלה היו מגולים והיתה שבירתן גדולה, ואע״פ שגם הנו״ה הם מכוסים וסתומים, עכ״ז הרי נתבאר במקומו כי החסדים המגולים מכים בהם ואורם יוצא לחוץ.
כב) ולכן בבא התיקון דז״א בעת התיקון פרצופו בא להיפך וכו': כי עד שליש ת״ת העליון ששם נמשכים לו האורות מאו״א עילאין, ע״ד דעת וחו״ג עד החזה דמלכין דנקודים, כמ״ש במקומו. וכבר ידעת ששם עדיין לא נזדככה בחי״ד לגמרי, ונמצא שיש אחיזה לקלי׳ ולדינין וע״כ צריכים להתלבש בו בהפסק המסך דיסוד דאמא, המשמרתם מאחיזת החיצונים, ונמצא שאינם מאירים בו בגלוי, משא״כ מחזה ולמטה אשר כבר המה מלובשים באחוריים דאמא משורשם בנקודים, ואינם צריכים עוד להפסקת המסך דיסוד אמא, כי אין פחד, ונמצאים מאירים בו בגלוי.