טז) והנה השם ב׳ הוא קר״ע שט״ן, הוא בגבורה שהוא המלך הב׳, אשר במיתתו נפלו אחורי דאמא גם כן, ולכן נרמז ביטול אחורי או״א בשם זה.
טז) קר״ע שט״ן הוא בגבורה וכו׳ ולכן נרמז בטול אחורי או״א בשם זה: פירוש, אבג״י בלשון הגמרא הוא שטן, וא״כ פירושו של שם א׳ הוא שט״ן ת״ץ, ושל שם הב׳ שט״ן קר״ע, וכיון שת״ץ הוא קשה יותר מקר״ע, א״כ למה בשם הב׳ שהוא גבורה מרומז הקריעה, והיה צריך להיות בהיפך קריעה בשם א׳ שהוא חסד, ונתיצה בשם ב׳ שהוא גבורה, וע״ז סובבים כל דבריו כאן, שמחלק י״א הבחי׳ לז״מ וד׳ אחורים דאו״א, שהז״מ נתצו ומתו, אמנם ד׳ האחורים רק נקרעו ונשארו בעולמם.
ולפיכך אומר, כשאנו מעלים הניצוצין קדישין בשם מ״ב, צריכים לידע אשר כסדר שבירתם כן סדר העלתם. ומאחר שבשבירת מלך החסד עדיין לא היה ביטול אחוריים דאו״א, ע״כ אין לכוין בשם הא׳ להעלות הני״ק שנקרעו בבטול דאחורים דאו״א, אלא רק מהז׳ מלכין לבד שנתצו ומתו, ורק בשם הב׳ שהוא מלך הגבורה, אז ראוי לכוין בהעלאת ני״ק מד׳ האחוריים.
וצריך שתדע שב׳ השמות הראשונים דהיינו של מלכי חסד וגבורה, כוללים כל השם מ״ב, להיותם בחי׳ הראש, וז״ס רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן, כמ״ש באדרא והבן זה.
וצריך כאן התבוננות יתרה, כי אע״פ שבמות מלך הגבורה כבר ירדו אחורי אבא ואמא לגמרי וחזרו אב״א, כמ״ש הרב לעיל, אמנם שם לא ירדו האחורים דאו"א, רק אל בחי' יסודותיהם עצמם דאו״א, ונמצאים האחורים עדיין בבחי׳ הראש דאו"א, אלא בקומת ז״א כנ״ל. משא״כ עתה, אחר שנזדכך כל בחי׳ המסך דראש דאו״א, אשר אז נתפשטו האורות בהתפ״ב מפה דראשייהו דאו״א ולמטה, וכבר נתבאר לעיל בפתיחה אות ג׳ שענין התפ״ב נמשך מהתערבות המסך מכח הבינה ובחי״ב, עש״ה. וז״ס, הזווג דראש הנק׳ ישסו״ת, כמ״ש לעיל בפמ״א ענף כ״ב אות י״ח ד״ה וכאשר עש״ה. ונמצא שאחוריים דאו״א יצאו לגמרי מבחי׳ ראש דאו״א, לבחי׳ גוף, דהיינו מפה ולמטה, לבחי׳ ישסו״ת.
וזה אמרו (באות כ') כאשר עדיין לא מת שליש ת״ת, עדיין לא נגמר ירידת ונפילת אחורי דאו״א לגמרי. דהיינו שע״כ עדיין לא יצאו מבחי׳ ראש שלהם, אמנם עתה כבר נפלו ויצאו מפה דראשם ולמטה, ונפלו לבחי׳ ישסו״ת כנ״ל.