יא) עוד יש טעם אחר והוא, כי אינו נקרא מיתה רק מי שהולך מעולם לעולם ונבדל מעולמו. ולכן שבעה מלכים שהיו באצילות וירדו אל הבריאה יקרא מיתה ממש, כמ״ש באדרא דקל״ה, לא תימא דמיתו, אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוי ביה קרי ביה מיתה, כמו שכתוב וימת מלך מצרים, אמנם אחורי או״א אע״פ שנפלו לא ירדו לבריאה, אלא נשארו בעולם האצילות עצמו, לכן להיותן שלא במקומן יקרא ביטול, אבל לא יקרא מיתה.