יד) והנה היסוד כולו הוא בחי׳ פנים ואין לו אחורים שירדו ממנו, לפי שכל היסוד של זכר נכנס תוך היסוד של הנקבה וכולו הוא בחי' פנים, משא״כ בשאר הגוף שיש בו בחי׳ האחורים החוזרים נגד פני הנקבה, אבל אחוריו אינם דבוקים עמה ולכן סיום אחוריים דאבא הם נגמרים לירד טרם היות פגם וגרעון ביסוד דאבא.
יד) והנה היסוד כולו הוא בחי' פנים וכו׳ שכל היסוד של זכר נכנס וכו': ולכאורה תמוה א״כ למה נתבטלו כללות ה״ח וה״ג שלו, אחר שבירת ש״ע דת״ת, כמ״ש בסמוך, וכבר כייל לן הרב, שרק האחוריים נתבטלו והפנים כולו נשאר במקומו. ולהבין זה, צריך מקודם להבין ענין הביטול ושביה״כ. והנה סיבת השבירה נתבאר בפמ״ס בענף כ״ג וכ״ד, אמנם סדר הביטול ושביה״כ, הוא ממש בסוד ההזדככות, כמו שקרה גם בגופים הקודמים בפרצופי א״ק, כמ״ש בפמ״ס בענף ט׳ עש״ה.
ונתבאר לעיל, שכלי דמלך הדעת ה״ס המסך דבחי״ד, דע״כ ממשיך קומת כתר עש״ה, וע״כ בשבירת כלי הדעת נמצא שנתבטל המסך דבחי״ד, ולפיכך בטלו הסתכלות עיינין דאו״א שה״ס ע״ס שבקומת כתר, ואז הדעת דאו״א עילאין ירד למטה במקום הגוף דאו״א, כלומר, שנזדכך המסך וקיבל בחי׳ עביות דבחי״ג, אשר ע״ס היוצאות על המסך הזה הוא בקומת חכמה וחסר כתר, שה״ס הראש דאו״א עילאין, כמ״ש היטב בענפים הקודמים. וזה אמרו, שירד לגוף דאו״א עי׳, דהיינו שנזדכך לבחי״ג, שאין לו אלא קומת חכמה. ומהתפשטות ע״ס שלו לסוד הסת״ב לגמור הכלים, בא האור למלך החסד, שבו נגמרו הכלים דבחי״ג וקומת חכמה. וכשנשבר מלך החסד, נמצא שנתבטל ג״כ המלך דבחי״ג, ואז נפלו אחורי אבא עילאה, כלומר, בחי׳ חו״ג שהיו משיבים אור החכמה לאחור שלו, כמו שהיה בשורש הא׳. וענין אחור דאבא כבר נתבאר לעיל, שה״ס הרשימו דחסרון ג״ר שלו משורשו הא׳ עש״ה, שנמצא עתה שחזר הרשימו הזאת בבחי׳ אור דאחוריים וקטנות כמקודם.
והאיר אבא אור דאחורים הזה לאמא, ובזה השלים לה כותל שלם, כלומר שנכללה ג״כ מאחור דאבא, וע״כ אחר שנשבר כלי החסד ונתבטל המסך דבחי״ג ונזדכך לבחי״ב, יכלה אמא להוציא ע״ס על המסך הזה בקומת חכמה דבינה, כלומר שיש בה ג״כ הארת אור החכמה מסבת האחורים דזכר שקיבלה ממנו ע״י זווג אחור בפנים, כנ״ל בארוכה. ומהתפשטות האור הזה להסתכלות ב׳, בא האור במלך הגבורה, וכשנשברה הגבורה נמצא שנתבטל גם המסך דבחי״ב, ואז נפלו ג״כ האחורים דאמא.
ודע שע״כ מכונים אלו אחורים דאבא ה״ח, בשביל שקומתו דע״ס שלו עד חכמה ממש, להיות בו המסך דבחי״ג, ומתוך שהחכמה בקו ימין ע״כ נבחן בה״ח. אמנם המילוידאחורים דאמא מכונים ה״ג, והוא בשביל שמשמשת במסך דבחי״ב, שטבעו לדחות חכמה, אלא מכח שקיבלה אור דאחור, אבא, ע״כ המשיכה ג״כ בחי׳ הארה מהחכמה, וע״כ נבחנת לבחי׳ גבורה, מסבת המסך דבחי״ב שבה הדוחה חכמה, והארת חכמה שבה מכונה ע״כ חכמה דבינה, שהוא בקו שמאל, אבל לא חכמה ממש דקו ימין.
והנה עם שבירת מלך הגבורה נתבטל ג״כ המסך דבחי״ב, ואז נזדכך המסך לבחי״א, שע״ס היוצאות על המסך הזה אין להם אלא קומת ז״א, דהיינו אור דגוף בלי ראש. ונבחן שה״ח שהיו ממלאים אחור דאבא בג״ר דחכמה וה״ג שהיו ממלאים אחור דאמא בג״ר דחכמה דבינה, שניהם נתבטלו ונפלו לבחי׳ כללות ה״ח וה״ג שביסודות דאו״א, כלומר, לזווג במסך דבחי״א, שאין שם מבחי׳ ג״ר כלום, זולת אור דחסדים דגופא לבד.
ונתבאר לעיל ההבחן, שאחור דזכר ה״ס הרשימו דחסרון ג״ר שיש לו משורש הא׳, גם נתבאר לעיל אשר ענין קו האמצעי דעת ת״ת יסוד, הוא שנתחדש אחר הזווג על המ״נ שעלו עש״ה. ונמצא אשר ב׳ הקוין ימין ושמאל, יש להם רשימו משורש הא׳, כי קו ימין הוא עיקר עשר הספירות, וקו שמאלה״ס המלכות שעלתה ממטה למעלה עד החכמה שבכתר, בסוד עליית מ"ן בסיבת השיתוף דישסו"ת שירדו בנה״י דא״ק, שבזה נעשית המלכות לצד שמאל בכל ספירה וספירה כדמיון קו ממטה למעלה עש״ה. והנך מוצא, שהן קו ימין והן קו שמאל יש להם מציאות בשורש הא׳, משא״כ קו האמצעי שהוא נמשך אח״כ בסוד הזווג שמיחד בין ימין לשמאל, ע״כ אין לו שום מציאות בע״ס שמצד שורש הא׳ שמלפני תיקון המ״נ, וזכור זה.
ובזה תבין, אשר בזווג היסודות אין שם שום בחי׳ אחור לזכר, דהיינו רשימו מחסרון ג״ר משורשו הא׳, להיות שלא היה לו אז שום מציאות כלל, לפיכך אין שם אלא בחי׳ אחור דנוק׳. דהיינו בחי׳ המסך שנזדכך כאן לבחי״א, ונמצא שעיקר השליטה שבקו האמצעי הוא לנוק׳, כי אין משמש כאן יותר רק האחוריים שלה בלבד, דהיינו בחי׳ המסך כאמור.
וזה אמרו, שהיסוד כולו בחי׳ פנים ואין לו אחוריים. דהיינו כנ״ל, שאין כאן כלל בחי׳ אחור דזכר, משום שאין לקו האמצעי שום מציאות משורש הא׳, ולפיכך גם הבחי׳ פנים שלו, הריהו מקבל בשליטת אחוריים דנוק׳, וזה אמרו, נכנס תוך היסוד של הנקבה וכולו הוא בחי' פנים. כלומר, שכל בחי׳ הפנים שלו הוא מתוך היסוד של הנקבה, כלומר, מבחי׳ האחוריים שלה, והבן היטב.
והנה בחי׳ הסתכלות ב׳ שנתפשט מיסודות דאו״א עי׳ נמשך לשליש העליון דת״ת, לגמר כלים, וכשנשבר ש״ע דת״ת נמצא שנתבטל גם המסך דבחי״א, שאז נזדכך המסך לגמרי, וע״כ נגמרו כל אחוריים דאו״א עילאין לירד וליפול לגמרי. כלומר, אפי׳ בחי׳ האחור דנוק׳ שהיה ביסודות דאו״א עילאין, נתבטל ג״כ.
וזה אמרו, (באות יד) לכן סיום האחורים דאבא, הם נגמרים לירד טרם היות פגם וגרעון ביסוד דאבא עכ״ל. והיינו משום דאין ביסוד דאבא מבחי׳ אחור דזכר כלל, אמנם כן מאחור דאמא ודאי שיש שם ביסודות דהיינו בחי״א דהמסך, כאמור. והוא שנגמר לירד אחר שבירת הת״ת, ואין כאן סתירה כלל.