יב) וכאשר מלך מלך הב׳ שהוא חסד, המשיך הה״ח שיתפשטו בגופא דאבא כנודע, וכשמת ירד הוא בבריאה והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג', ואז נפלו האחוריים דאבא הנעשים ע״י התפשטות ה״ח כנ״ל, ועתה נפלו כולם והחסדים ירדו ביסוד דאבא, ואז אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה, אשר בחי׳ זו נקרא אחור בפנים, כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדים.
יב) המשיך הה״ח וכו׳ בגופא דאבא: כלומר שהמשיך את קיום הה״ח באבא, כמ״ש הרב לעיל, שאין הכונה לומר שהם המשיכו כי כבר נמשכו מתחילה עש״ה. גם נתבאר לעיל, שבזמן מלוכת החסד היו כל האורות דראש במדרגת אבא, אלא אחר שנשבר החסד, נתמעטו אורות דראש למדרגת אמא ע״ש, וזכור זה בכל ההמשך של הדרוש הזה.
ואז נפלו האחורים דאבא וכו' והחסדים ירדו ביסוד דאבא: כלומר, שנתמעטו מקומת חכמה וקבלו לבחי׳ יסוד דאבא כמ״ש לעיל עש״ה. וצריך שתזכור כאן דברי הרב לעיל, שאין זה אחורים ממש, אלא המה בחי׳ החו״ג המעמידים או״א פב״פ ע״ש. ומכונים בשם אחורים, מטעם מקורם ושורשם, שהם בחי׳ או״ח היוצאים מזווג המסך שבמלכות, שהוא רק בחי׳ אור דחסדים הנק׳ תמיד בחי׳ אחורים בערך אור החכמה. והטעם כמ״ש בפתיחה באות ג׳ עש״ה.
ואז אבא החזיר אחוריו וכו' נקרא אחור בפנים: ולכאורה הוא סתירה למ״ש הרב בע״ח שער י״א פ״ז וח׳ שאין מדרגת אחור בפנים נוהג באו"א אלא בזו״נ לבד ע״ש, אמנם בכונה עמוקה הדגיש כאן הרב מדרגת אחור בפנים אצל או״א, והוא להורות, אשר פב״פ דאו״א דנקודים היו בב׳ כותלים כמו פב״פ דזו״נ, ולא כמו או״א דתיקון המחוברים רק בכותל אחד לשניהם. וכן פירש להדיא בע״ח שער המלכים פ״ח שאור הכתר היה נכנס בין ב׳ האחורים דאו״א עכ״ל עש״ה. ומתוך שיש להם ב׳ אחורים מיוחדים כמו הזו״נ, ע״כ נוהג בהם בחי׳ אב״פ, כמו שנתבאר במקומו בע״ה.
ובזה תבין דברי הזהר באדרא זוטא דף ר״צ ע״א (אות ע״ה) וז״ל: באתר דאתכלילו דו״נ לא אתקיימו, אלא בקיומא אחרא כעין דו״נ עכ״ל. ובאמור תבין כונתם על או״א דנקודים, שהמה היו בבחי׳ דכר ונוק׳ כמו זו״נ כנ״ל, דהיינו בב׳ כותלים, כותל מיוחד לאבא וכותל מיוחד לאמא, ובזה לא נתקיימו כי היה ביטול ושביה״כ, אלא בקיומא אחרא כעין דו״נ, דהיינו בעולם האצילות ששם נתקנו בכותל אחד לשניהם, ואז נתקיימו כנודע, דמאז ואילך זווגייהו לא פסיק לעלמין, ומתוך שהם בכותל אחד אינם נבחנים בדו״נ ממש, אלא כעין דו״נ, והבן זה.
אחור בפנים כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדין: הנה אחור בפנים, יורה, אשר הנוקבא מקבלת אור אחורים של הזכר. כמ״ש הרב בע״ח שער י״א פ״ז עש״ה. ולפי שאין כאן לנוק׳שהיא הבינה זולת המסך דבחי״ב הדוחה חכמה, שמעלה רק חו״ג לבד שהוא רק בחי׳ אור דגופא. ולפיכך, כדי להשלים בה בחי׳ אחור הראוי לקבלת חכמה וראש, מזדווגת עם החכמה זווג אחור בפנים, ואז הבינה מקבלת מהחכמה מבחי׳ האחור דזכר שלו, שהוא רשימו דג״ר. ואז משגת כותל שלם, מבחי׳ ג״ר ומבחי׳ גוף. וזה אמרו, כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדין, וע״כ מקבלת ממנו בחי׳ אחורי הזכר כנ״ל. ואז יוצאים בה גם בחי׳ ג״ר וחכמה. והבן.