ח) ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלין מ״ן, לפי שעדיין היציאה לא היתה להם אלא אל הדעת, לכן א״א להוריד מוחין שלמים רק ע״י זו״ן ביחד, ולכן מה שהוריד הדעת היה בחי׳ חו"ג בראש דאו"א עלאין, במקום הדעת שלהם הדומה אליו כמוהו. וכאשר נשבר כלי המלך הזה הנקרא דעת, אז גם הדעת דאו"א עילאין ירד למטה, במקום הגוף דאו"א.
ח) ואמנם לפי שאין שאר המלכים וכו׳ שעדיין היציאה לא היתה להם וכו': וצריך להבין את זה מאד כי הוא כולל כל ענין שביה״כ. כי כל דברי הרב שבענף זה המה כוללים כל הענפים שמלפניהם ולאחריהם, ולפיכך לא אוכל לבא כאן בבאורי דף על דף, כנהוג עד הנה, כי מהראוי לי לבאר היטב במקומות הללו, כי על כל קוץ וקוץ תלוים ובאים תלי תלים של תיקונים באבי״ע דעולם התיקון, כמ״ש בע״ה.
וכבר נתבאר סיבת השבירה, מפני שהז״ת יצאו בלתי תיקון קוים, אלא זה למטה מזה, וע״כ כשהאיר יסוד דא״ק בג״ר דנקודים, ויצאו ע״י זווג דאו״י ואו״ח ממלכות של ראש ולמעלה ע״ס בקומת כתר, בסוד הסת״א לשרשי כלים כנודע, היתה צריכה עדיין להתפשט המלכות של ראש לזווג ב׳ עד למלכות דמלכות אשר רק ע״י או״ח היוצא ע״י הסתכלות ב׳ הזה נגמרים הכלים, כדברי הרב לעיל בענף ה' עש״ה. ומאחר שבראש היה תיקון קוין, ובגוף שה״ס הז״ת שממלכות דראש ולמטה, לא היו מחוברים בתיקון קוים, אלא שהכלים היו נפרדים ועומדים זה תחת זה, א״כ לא היה יכול האור להתפשט בהם בבת אחת מפה עד הטבור, שה״ס מלכות דמלכות. ולפיכך בעת שנתפשט האור ממלכות דראש התפשט ובא רק בכלי אחד מהם הראשון והוא הנק׳ דעת.
וזה אמרו, ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלין מ״ן. רוצה לומר, לפי שלא היו כל הז״ת מחוברים לבחי׳ גוף אחד, אשר האורות של ראש יוכלו להתפשט בהם עד הטבור, ולהעלות מ״ן שלימים מטבור למעלה בסוד הסתכלות ב׳, והוא מסבה שלא היו מחוברים כולם בגוף אחד, וע״כ לא היה היציאה וההתפשטות, אלא רק אל הדעת לבד, והבן.
לכן א״א להוריד מוחין שלמים רק ע״י זו״ן ביחד: כבר ידעת שתוך סוף דגופא נק׳ זו״נ, כי חג״ת שמפה עד הטבור נק׳ ז״א, ונה״י שמטבור ולמטה עד סיום נק׳ נוק׳ דז״א. וזה אמרו כי א״א להוריד מוחין שלימים, כלומר שיתפשטו האורות בסוד הסת״ב אשר אז גומרים הכלים והמוחין שזהו מחויב להיות ע״י זו״נ ביחד, כלומר המחוברים ביחד וקשורים זה בזה בבחי׳ גוף בתיקון קוים כראוי, כנ״ל.
ולכן מה שהוריד הדעת היה בחי׳ חו״ג בראש דאו״א עי': כלומר, מפני שהז״ת לא היו מחוברים ומסודרים בתיקון קוים כאמור, היא שנתנה, אשר גם אורות דג״ר לא יכלו להתפשט למטה בבת אחת, אלא שנתפרדו ונתחלקו לפי בחינותיהם של הכלים, ובאו להם בזה אחר זה, בכל כלי וכלי לפי היחס שלו.
וצריך שתדע,אשר כלי זה שנק׳ דעת איננו כלל בע״ס כח״ב חג״ת נהי״מ דאו״י שעל פי שורש הקדום שמטרם עליית מ״נ, אלא מסוד ע״ס דרת״ס שנאצלו בסוד תיקון קוים בכח עליית מ״ן בעת צמצום ב׳ דא״ק, המכונה אצלנו בשם שורש ב׳, כמ״ש בענפים הקודמים, אשר כלהו ע״ס דראש מכונים בשם חב״ד, וכלהו ע״ס דתוך מכונים בשם חג״ת, וכלהו ע״ס דסוף מכונים בשם נה״י. באופן, אשר כל ספירה מע״ס דראש וכן מע״ס דתוך וסוף, נבחנים בב׳ בחי׳ חסד ודין המכונים ימין ושמאל, אשר בע״ס דראש נק׳ כל בחינת הימין שבע״ס בשם חכמה וקו ימין, וכל בחי׳ השמאל שבע״ס דראש נק׳ בשם בינה וקו שמאל, ובחי׳ המסך המקבל הזווג ומעלה או״ח ממטה למעלה ומיחד ב׳ הקוין הנ״ל נק׳ בשם קו אמצעי ודעת, גם קו האמצעי עולה עד הכתר, באופן אשר נעשה ג׳ בחי׳ יש״א בכל ספירה וספירה מע״ס כח״ב זו״נ שבראש, שנק׳ חב״ד. ועד״ז ג׳ בחי׳ יש״א בע״ס שבתוך ונק׳ חג״ת. ועד״ז ג׳ בחי׳ יש״א שבע״ס דסוף שנק׳ נה״י.
והנה נתבאר אשר כלי הדעת אינו כלל מע״ס כח״ב זו״נ, אלא הוא בחי׳ אמצעית וקו אמצעי המצוי בכל ספירה וספירה מכח״ב זו״ן, בלי שום הפרש בין ספירה תחתונה לעליונה, וזכור זה היטב. גם נתבאר שעיקר מקומו ומקורו של הדעת הוא בתחתית עה״ס דראש, דהיינו בסוד המסך שבכלי מלכות המקבל זווג דהכאה מאור ישר, אלא בסוד או״ח העולה ממנו עולה ומתפשט בכל ספירה וספירה מכח״ב זו״ן דראש, בבחי קו האמצעי ממטה למעלה עד הכתר.
גם נתבאר אשר חו״ב אלו אינם בחי׳ ב׳ הספירות חו״ב דע״ס דאו״י, אלא כל עשר הבחי׳ הימניים שבע״ס כח״ב זו״ן, נקראים ביחד חכמה או אבא דהיינו קו ימין. וכן כל עשר בחי׳ השמאליים שבע״ס כח״ב זו״ן דאו״י, נקראים ביחד בשם בינה או אמא דהיינו קו שמאל, וזכור זה היטב כי זהו המפתח לכל בחי׳ המוחין.
ונתבאר בענפים הקודמים, אשר ב׳ הקוין ימין ושמאל שה״ס חסד ודין הנעשה בכל ספירה מע״ס, המה נעשו תיכףבכח ירידת ישסו״ת לנה״י הפנימים ועלייתן בסוד מ״ן עד החכמה, באופן שבחי״ד שהיתה בתחתית עה״ס, עלתה בכח שיתופה בבחי״ב ונעשתה נוק׳ לחכמה המכונה נקבי עינים, שבזה עלתה ונתפשטה בכל ספירה וספירה עד החכמה, בבחי׳ קו שמאל, עש״ה. ובזה תבין, שמכח זה נעשה חו״ב שה״ס ב׳ הקוין ימין ושמאל, בבחי׳ אב״א להיותם ב׳ קצוות הפכים זה מזה, כי זה בחי׳ חסד וזה בחי׳ דין, ומה גם מכח שורשם בע״ס דאו״י שנמצאים חו״ב אב״א כנודע, והיה זה עד שהגיע או״י לזווג על המסך, והעלה או״ח בסוד הדעת ממטה למעלה בבחי׳ קו אמצעי, שנק׳ רחמים, ובכחו חזרו חו״ב פנים בפנים. נמצינו למדים, דאע״פ שכל עיקרו של אור הדעת הוא רק אור חוזר, שנק׳ אור דחסדים וגבורות, עכ״ז כל בחי׳ אור החכמה והעצמות שישנו בפרצוף, הרי זה מכחו של הדעת, שהרי בסיבתו חזרו חו״ב פב״פ, כאמור.
ולפיכך אנו מבחינים ג׳ בחינות בדעת, בסוד רישא, גזעא, ושבילא, דוגמת ציורו של י' שיש בו ב' קוצין: קוץ העליון וקוץ התחתון המכונים רישא ושבילא ועיקר גופו של הי׳ שנק׳ גזעא כמ״ש בזוהר בלק אות שמ״ד עש״ה. והענין, כי עיקרו של אור הדעת הוא אור דחסדים וגבורות, שהוא בחי׳ ו״ק ולא בחי׳ ראש ג״ר אשר המרחק רב מאוד, אמנם מתהפך להיות אור החכמה ובחי׳ ג״ר לסיבה שמחזיר או״א פב״פ כנ״ל, שבזה מביא וממשיך אור החכמה לפרצוף המכונה י׳. ותדע שע״כ מכונה התפשטותו של הדעת בע״ס דראש בשם גופו של הי׳ או גזעא, כי כאן אינו ניכר כלל היותו אור דחו״ג כי נתהפך לאור החכמה כאמור.
וקוץ העליון יורה על התלבשותו בנה״י דכתר כלומר במלכות דראש הא׳ הנק׳ כתר. כמ״ש בפמ״ס שאין חו״ב ראויים כלל וכלל להתלבש בהם המסך דבחי״ד שהוא כל כחו ושבחו של אור הדעת, אלא מתחילה עולה הבחי״ד בסוד מ״ן לנה״י דכתר ואח״כ מתלבש נה״י דכתר בראשייהו דאו״א עילאין, ואז נעשה הזווג המעלה אור הדעת והבן זה היטב. ותדע שענין קיבוצו של המ״ן בכלים דנה״י דכתר הוא הנבחן בשם קוץ העליון של הי׳.
ויש כאן ב׳ הבחנות: הבחן א׳ שכאן אינו מתהפך לבחינת אור העצמות אלא עומד בצורתו השורשית דהיינו אור חו״ג. הבחן ב׳ אשר עכ״ז הוא יותר חשוב ונעלה לאין ערך מאור חו״ב להיותו משמש בנה״י דכתר. ובחינה היותר קטנה שבמדרגה העליונה, גדולה באין ערךעל כל המדרגות שלמטה ממנה כמ״ש הרב בע״ח שכ״ג פ״ב.
וקוץ התחתון יורה על היותו ביסודות דאו״א עצמם, ששם מקום הזיווג דאו״י ואו״ח. כמ״ש לעיל עש״ה. שהוא תחת עה״ס דאו״א, אלא שהאו״ח מתפשט ועולה ממטה למעלה בע״ס גופיהו דאו״א. באופן שמקורו וכללותו דבחינת הדעת צרור וחתום מלמטה בסוד מעין הנובע או״ח מלמטה למעלה, והבן היטב.
ובהיותנו מבחינים בקוץ הזה התחתון דהיינו בצורתו כמות שהוא במקומו ביסודות דאו״א, אז נבחן שהוא רק בחינת אור דחו"ג ולא כלל בחינת אור החכמה והעצמות, כי מטרם שעולה ומתפשט בתוך ע״ס דחו״ב עדיין צורתו עצמו האמיתית שורה עליו דהיינו חו"ג כנ"ל.
ובזה תבין דברי הרב שמחלק ג׳ בחי׳ באו״א וכן בישסו״ת: בחי׳ א' נק׳ בשם קיבוץ החו״ג הממשיך הסתכלות עיינין דאו״א זה בזה. בחי׳ ב' נקרא בשם התפשטות חו״ג באו״א. ובחי׳ ג׳ בשם כללות חו״ג שביסודות או״א עש״ה. והמה הם ג׳ הבחנות שפרשנו בסוד רישא גזעא ושבילא, אשר קוץ העליון ממשיך הסתכלות עיינין דאו״א זה בזה להיותו בחי׳ כתר, ונה״י דכתר מתלבש בנקבי עינים דאו״א כמ״ש היטב בענפים הקודמים בסוד ה״ת בעינים עש״ה. ולפיכך מכנהו בשם הסתכלות עינים דאו״א אמנם הוא סוד הכתר כאמור. ובחי״ב המכונה בשם התפשטות חו״ג לאו״א ה״ס גזעא וגופו של היוד, שכאן מתהפכים חו״ג להיות בחינת חו״ב ועצמות כנ״ל והוא בקומת חכמה כנודע. ובחי׳ ג׳ המכונה כללות חו״ג שביסודות דאו״א ובחינת קוץ התחתון ושבילא, שהוא בהיותו במקומו בבחינת מסך המעלה או״ח ממטה למעלה בסוד מעין כנ״ל.
במקום הדעת שלהם הדומה אליו כמוהו: וצריך לדקדק היטב הדק בענין הדימוי הזה, כי הדעת ה״ס הקוטב שעליו מסבבים כל התיקונים העתידים להיות בד׳ העולמות אבי״ע. והנה כבר ידעת החידוש הזה הנעשה בעולם הנקודים מכח עלית המ״ן אשר הכלים קדמו לאורות, כמ״ש הרב לעיל כי מתחילה יצאו והוכנו כל הכלים והמסכים, הן בראש והן בז״ת. גם ידעת, אשר תכונת הע״ס שבכאן אינן כתכונת ע״ס כח״ב זו״ן דאו״י המדוברים עד הנה, דע״כ תמצא כאן בדברי הרב כינוים חדשים בע"ס דנקודים, דהיינו: או״א, וישסו״ת, וכלי הדעת, אשר תכונתם הוא במציאת ג׳ הקוים חד״ר, ולא זולת, כמ״ש לעיל בארוכה.
וכבר נתבאר היטב ענין ג' נקודות כח״ב שבראש הנקודים, שאינם ג׳ שמות הספירות כח״ב דאו״י, אלא שה״ס ג׳ ראשים הנק': כתר, ואו״א,וישסו״ת, שתוכן התחלקותם הוא ע״פ תיקון הקוים, כמ"ש בענפים הקודמים.
ועתה נתבאר סוד ז"ת: דעת, חג״ת, נהי״מ, אשר גם המה נבחנים רק בתוכנם של תיקון הקוים, כלומר, ע״פ תכונת הכלים שנתחדשו בכאן בסיבת עליית המ״ן, ואע"פ שהז"ת לא יצאו מתוקנים ומחוברים כראוי להיות בתיקון קוים, כמ״ש בענפים הקודמים, אלא שיצאו זה למטה מזה בקו אחד כמו בפרצופים הקודמים דא״ק, מ״מ ע״י ביאת והתפשטות האור שבראש דנקודים נרשמו מעט הז״ת מתכונת תיקון הקוים הקיימים בראש. באופן שכלי הדעת דז"ת אינה ספירה פרטית, רק כוללת ע״ס דאו״י כח״ב זו״ן, בסוד ד׳ בחי׳ הנודעות, המפורשים לעיל בדברי הרב בענף ד' עש״ה. ואינה נקראת בשם דעת זולת מסבה שכוללת בתוכה המסך דבחי״ד, שמשום זה ראויה להעלות או״ח ולהשוות כל עה״ס שבה בקומת כתר ועד״ז כל שאר הכלים חג״ת נהי״מ. ודע שיש בכל אחד כללות ע״ס, אלא שנבחנים ע״פ המסכים והקומה.
וזה אמרו, במקום הדעת שלהם, הדומה אליו כמוהו. רוצה לומר שיש בתוכו בחי׳ המסך דבחי״ד, כמו שיש בסוד קו אמצעי דאו״א בסוד קוץ העליון, כמ״ש לעיל, דע״כ גם הדעת הזה שבז״ת היה צריך להתפשט בע״ס כח״ב זו״ן שכולם בקומת כתר, אשר אז היו נשלמים בהם המוחין, כמ״ש לעיל, אשר בסוד הראש שה״ס הסתכלות א׳, אין המוחין נשלמים, זולת אח״כ שמתפשטים ממלכות של ראש ולמטה, עד למלכות דמלכות בסוד הסתכלות ב׳, אמנם לזה מחויבים כל הז״ת להתחבר לגוף אחד מקושרים זה בזה בסוד הקוים, וחיבור הזה עדיין לא היה, וע״כ נשבר הכלי.
וכאשר נשבר וכו' אז גם הדעת דאו״א עי' ירד וכו׳: כי דעת דאו״א ה״ס הראש וההסת״א כנ״ל, שאין בו שלימות זולת אחר ההתפשטות להסת״ב, וכיון שהסת״ב נשברה, ממילא נתבטל גם בחי׳ הסת״א שהיתה בראש כמ״ש בענפים הקודמים.
ירד למטה במקום הגוף דאו״א: כלומר, שנאבדה ממנו קומת כתר שה״ס קוץ העליון ונשאר רק בתכונת הדעת המתפשט לאו״א גופייהו שה״ס גופו של היוד כנ״ל, אשר שיעור קומת ע״ס שבהם הוא רק בקומת חכמה.