כ) והנה בענין העקודים כבר נתבאר לעיל, ענין בחי׳ טנת״א שבהם, ונבארם פה בבחי׳ הנקודים. ונאמר כי בחי׳ הנקודים, הם האורות הראשונים שיצאו בראשונה, והאותיות הם הכלים, ואח״כ כשנשברו הכלים ונפרדו איש מעל פני מתו, האורות נשארו בבחי׳ תגין, על האותיות שהם הכלים. והטעמים, הוא שם מ״ה החדש, שיצא אח״כ מאור המצח, לתיקון המלכים, כמ״ש בע״ה. וזה טעם הס״ת, שיש לו בחי׳ כתיבת אותיות ותגין, וחסרים ממנו טעמים ונקודות. כי כבר ידעת, כי ס״ת הוא בחי׳ היסוד דאבא, וכבר נודע בזוהר בהרבה מקומות, דבמחשבה אתבריר כולהו, ולכן הס״ת מורה על זה הנ״ל, ועל ידי מה שהש״ץ קורא הפ׳ בתורה, בטעמים ונקודות, הוא לתקן מה שחסר ממנו. לכן תמצא, כי הטעמים יש בהם הוראה בהוצאת הבל הפה, כי יש ניגון פרטי לכל טעם בפני עצמו, בהוצאתם מהפה ולחוץ.