י) והנה מוחין אלו שהם חו״ג, הם נמשכין לאו״א עם הכלים דנה״י דא״א דוגמת מוחין דז״א שבאים עם נה״י דאו״א, וגם נה״י מאלו, ירדו למטה, ובערך שבאו מא״א נמצא, כי זה נק' חסרון בא״א עצמו. וכבר ביארנו הטעם, כי מה שגרם לו ענין זה, הוא לסבת לקיחתו אור האזן בסופו, ולא בתחילה, ואמנם בערך שכבר לקחו או"א, לא יקרא חסרון זה חסרון דא״א אלא חסרון דאו״א עצמם.
י) נמשכים לאו״א עם הכלים דנה״י דא״א וכו': כי יחס התחתון לעליון שלו בענין הזה דהתלבשות נה״י שוים בכל המדרגות, וזהו שמדמה אותו למוחין דז"א, המתלבשים ובאים בז״א, עם נה"י דאו״א.
וכבר ידעת שורש של התלבשות נה״י דעליון בתחתון, שה״ס שיפולי אח"פ דראש העליון בתוך ראש התחתון, שמצבו למטה מפה דעליון, כמו שהארכנו לעיל בסוד שבולת הזקן ופרסה, עש״ה. וזה נוהג בכל פרטי המדרגות דרת"ס כמ״ש בפמ״ס ט״ז עש״ה.
לסבת לקיחתו אור האוזן בסופו לא בתחילה וכו': כי על כן כבר נמצאים חו״ב מבחי׳ לבר מרישא, שאין בהם תיקון קוים בשלימות, דע״כ נתבטלו אחוריהם ועמהם בחי׳ נה״י דכתר המתלבשים באחורים אלו, כאמור.
בערך שכבר לקחו או״א לא יקרא וכו': כן ביארנו בפמ״ס ענף ט״ז אשר זה החלק דאח״פ דעליון שנשפל והתלבש תוך התחתון כבר יצא ובא לרשות התחתון ונחשב לתחתון, שה״ס הנודע בכ״מ אשר מלכות דעליון הוי כתר לתחתון, והיינו ודאי משום שנבחן לתחתון. ולכן נבחן שליש תחתון דת״ת אל בחי׳ נה״י שה״ס הכתר שלו, כי כבר יצא מבחי׳ חג"ת, והבן.
וזה אמרו, ואמנם בערך שכבר לקחו או״א לא יקרא חסרון זה חסרון דא"א, אלא חסרון דאו״א עצמם עכ״ל. והוא משום שכבר נחשבים לבחי׳ או״א, כאמור. ודע שהמה מכונים תמיד, שנתבטלו אחורי נה״י דכתר, כי אין לו כלל יותר יחס אל הביטול ושביה״כ, חוץ מנה"י שלו שנתלבשו באו"א כנ״ל. ולפיכך מוגדרים בשם אחורי נה״י, והיינו משום שהם סוד חיצוניות דעליון שנעשה פנים בתוך פנימיות התחתון, כדברי הרב לעיל בענף ט״ז עש״ה, ובמה שביארנו באורך בפמ״ס שם אשר שורש חיצוניות דעליון הוא ג״כ מסוד התחתון שעלה לשם מתחילה בסוד העליה עש"ה. ובזה תשכיל לדעת, אשר אלו אחורי נה״י דכתר, ה״ס חצוניות דנה״י דכתר שנעשו פנים בפנימיות התחתון שנק׳ זווג עליון דאו״א עלאין, כמ״ש לעיל באורך שתחילתו מתחיל ג״כ מסוד חו״ב אלו שעלו לשם, באופן שאין שום יחס הכתר בענין שביה״כ או הביטול, והבן מאד.
ובזה תבין סוד הדעת דנקודים, שיצא לראשונה בסוד שבירת הכלי שלו, שמוחין אלו שבאו לאו"א בסוד נה״ידכתר נעשו פנים בפנימיות שלהם, שפירושו שעשו מתחילה הזווג הפנימי שמעינים ולמעלה דחו״ב, אשר בחי׳ ע״ס של ראש של מוחין אלו נשארים בחו״ב עילאין הנ״ל בעצמם, והגוף של אותה הארה דהיינו ע״ס דהתפשטות המלכות של המוחין דראש הנ״ל, ה״ס ה׳ חסדים וה׳ גבורות שנק׳ אור הדעת, ולהיותו נמשך מזווג הפנימי ע״כ הוא גדול מאד, וע״כ לא היה כח בכלי שלו שיוכל לסבול אותו, כי אפי׳ בעולם התיקון ה״ס דעת הנעלם שאינו מתפשט למטה מחו״ב, כמ״ש בע״ה במקומו.