ט) אבל האותיות בדק חיה, הם אחורים דאו״א שירדו, וכבר ביארנו לעיל כי או״א לוקחים ב׳ אורות של חו״פ, ולא חסר מהם רק אור האוזן, אשר ע״כ לא לא ירדו מהם רק בחי׳ אחוריים, וכנגד אותו האור שחסר מהם, אנו מתייגים תג א׳ על כל אות מהם, כנגד אותו אור הפרטי שחסר מהם. וכבר ביארנו, כי מה שיורד מאו״א נקרא אחור, וגם נקרא פנים, כי להיותו חסר אור אזן העליונה מן ב׳ אורות אחרים, לכן החסרון הנמשך מצדו הוא גדול, כי הוא הבחי׳ העושה אותו פב״פ.
ט) כי הוא הבחי׳ העושה אותו פב״פ וכו': פירוש, שע״י החסרון של אור האוזן, נתבטל אותו האור דחו״ג שקבלו ע״י נה״י דכתר, כדברי הרב לעיל, אמנם נתבאר שמקודם זה לא היו חו״ב אלו, רק בבחי׳ אב״א, שע״י זה האור הרויחו בחי׳ ג״ר דהיינו פנים בפנים. ואחר שנתבטל, חזרו או״א לבחי׳ אב״א כמקודם.
וזה אמרו, לכן החסרון הנמשך מצדו הוא גדול, כי הפסידו הג"ר וחזרו לאב״א, כאמור. ודע, שזהו שהרב מכנה בכל מקום, שנתבטלו אחורים דאו״א, שהכונה שהפסידו הג"ר והבן.