ה) והנה מ"ש, שנפלו האחורים דאו"א, הוא על בחי׳ חו״ג המגדילים האחורים ומחזירים פב"פ. לכן אל תתמה אם אנו אומרים ומכנים בחי׳ זו: פעם פב״פ ופעם אב״א, והוא, על בחי׳ החו״ג אלו. והוא בחי׳ חו״ג שלוקחים או"א מן הכתר שהוא א״א, כדי להחזירם פב״פ, כי גם באו״א היה בהם בחי׳ אב״א, כמו שיתבאר בע״ה. וכבר ידעת כי הטפה המציירת הולד והמגדיל, הוא הבחי׳ זו דחו״ג, ואלו הם סוד האותיות שמהם נוצר הולד. ועוד, כי האותיות הם תמיד לעולם בחי׳ הכלים, כנודע. ואלו נעשו כלים לאו״א, בסוד האחורים כנזכר, ואלו הם שירדו למטה עם שארית החסדים היורדים לצייר הכלים של הולד, שהם ז׳ מלכים דבחי׳ זו״ן.
ה) כי גם באו״א היה בהם בחי׳ אב״א וכו': כמ״ש לעיל שמתוך שנתעלה המסך דמ״ן לסוד החכמה שנק׳ נקבי עינים, אז יצא האור מכתר לחכמה ומחכמה לכתר, שהוא בחי׳ זו״ן בחסרון ג״ר, שנק׳ בכל המקומות אב״א, כי חסר שם אור הפנים שהוא ג״ר.
הוא הבחי׳ זו דחו״ג ואלו הם סוד האותיות שמהם נוצר הולד: כי כל ענין הולד ה״ס האו״ח המתפשט מהמלכות של ראש ממעלה למטה, וכמ״ש בענפים הקודמים וכמ״ש לפנינו בע״ה, ונמצא שהולד נוצר רק מבחי׳ חו״ג והטפין הנ״ל ולא מעצמות חו״ב, והבן.