ג) וטעם הדבר, כי האדם התחתון על ידי מעשיו גורם זווג עליון, ויורדין טפין עילאין למטה, שהם בחי׳ המוחין דז״א, והם בחי' החו״ג אשר הם עיקר הטפה, כנודע, כי אין יוצא מיסוד דבינה רק חו״ג. כי מן החכמה ובינה דז״א, אינו יוצא רק הארה בעלמא, שמכים החסדים המגולין שם, ומוציאין אורותיהן לחוץ. והנה בבוא אלו החו״ג בראש ז״א, כדין איהו נקיט החסדים ומשתלים אחור דידיה, ואיהי נקטא גבורה ומשתלים אחור דידה, וכדין אתהדרו פב״פ, כמ״ש בברכת אבות.
ג) כי האדם התחתון ע״י מעשיו גורם וכו': כמו שנתבאר לעיל אשר האחורים אינם מתגלים זולת עם גילוי החסדים, שרק אז אין פחד מהחיצונים, שזה בא ע״י מצות ומעשים טובים כנ״ל.
כי אין יוצא מיסוד דבינה רק חו״ג וכו': כנ״ל שקו האמצעי הנק׳ דת״י הוא בחי' או״ח והמסך שהוא מעלה או״ח ממטה למעלה בסוד הראש שנק׳ חו״ב, והיינו מיסוד דבינה ולמעלה בסוד קו האמצעי והמתקלא, ומשם מתפשט היסוד דבינה ומשפיע למטה במוחין דז"א. וכבר ידעת שבשורש הא׳ שמטרם המ"ן נתקן מסך בכלי מלכות, ובשורש הב׳ שע"י המ"ן נתקן המסך בסוד עטרת יסוד, כנ"ל בפמ״ס ענף י"ח ובפמ"ס ענף ט' עש״ה.
וזה אמרו, שאין יוצא מיסוד הבינה רק חו״ג, דהיינו או״ח הנמשך ממעלה למטה שה״ס חו״ג, כי החכמה ה״ס קו החסד שבראש והבינה ה״ס קו הדין שבראש, וע״י המסך המגלה חסדים ממטה למעלה מחזיר את החו״ב במעלה שוה פב״פ כמ״ש לעיל. וממש כל כמות האו״ח וקומתו שבראש, נמצאת היסוד דבינה שה״ס הפה והמלכות של ראש משפעת לז״א.
שמכים החסדים המגולים שם ומוציאים אורותיהם וכו': הכאה ה״ס הזווג, שהאו״י רוצה לרדת למטה והמסך מעכב עליו שנקרא הכאה, כמ"ש לעיל בענף ד' בפמ״ס ובפמ״א עש"ה. וענין הוצאת אורות דחו״ב לחוץ גם נתבאר שם, כי כל הכמות בשיעור קומה שהאו"ח עולה ומלביש, הרי קונה בעצמו ג״כ אותו הכמות והשיעור, וזהו שנק׳ שהחו"ג דהיינו האו״ח העולה מוציא אורות דחו״ב לחוץ, עש״ה.