ט) יובב הוא חסד, וזהו בן זרח, לשון זריחה, כי הוא בחי׳ חסד הנקרא אור, כנודע. חשם, הוא גבורה, כי הוא סוד ה׳ גבורות, ואותיות חשם, הוא חמש. וס״ת חושם״ מארץ״ התימני״ הוא מיץ, ור״ת חמ״ה, והם סוד הפסוק, כי מיץ חלב יוצא חמה, כי חמה וחמאה הם אותיות שוין והם בחי׳ הגבורות שהם דם נהפכים בבטן המלאה לחלב, ומן אותו המיץ נעשה חמאה להאכיל התינוק. (הג״ה) והדד בן בדד, הוא הת״ת, ונקרא כן כמו שנודע, כי לפעמים אבא ויש״ס נעשים חד פרצוף, וכן בינה ותבונה חד פרצוף, וזה מה שהיה תחילה מקום היסוד דבינה, הוא עתה מקום החזה של בחי׳ כל הפרצוף, ושם נעשו הדדים, וזהו הדד בן בדד, ב״פ דד, שהם בחזה הת״ת. וכן אותיות בדד ב׳ דד. ובמות זה המלך, צמקו דדי בינה, כדרך האשה שדדיה צומקים במות הילד שלה, והיא בחי׳ התפשטות הה״ג ביסוד אמא עלאה, כנזכר בפרק ו׳, שנפלו אז, אשר הם דם ונעשו חלב ועתה צמקו (ע״כ).