ג) נמצא שיצא הכתר תחילה ונכנס בכלי שלו, והיו כלולים בו כל הט' אורות. ואח״כ נשאר אור הכתר בכלי שלו, ויצא אור החכמה עם ח׳ אחרים כלולים בו, ונכנס בכלי החכמה, ועד״ז עד שסיימו כולם לכנוס בכלים שלהם.
ג) נמצא שיצא הכתר תחילה ונכנס בכלי שלו וכו': כבר נתבאר היטב בענפים הקודמים, אשר אלו ג״ר דנקודים שנק׳ כח״ב, ה״ס ג׳ ראשים זה למטה מזה, ע״ש דבר בטעמו. ותוכן הדברים, אשר יסוד ועטרה דא״ק המשפיעים בג״ר דנקודים שה״ס הדכר דב״ן בשורשו. וכן בבחי' הנוקבא דב״ן וע״ס דנקודים שנבחנים הג״ר דנקודים בגופיהו, שה״ס שיפולי עצמותו דעליון לתוך התחתון, שמהראש להתוך נק' שבולת הזקן, ומתוך לסוף החדש דבחי׳ למעלה מטבור נק' פרסא וטבור, ומכללות התוך אל פרצוף הנה״י נק' יסוד ועטרה, כמ״ש בפמ״ס ענף י״ז וכאן, עש״ה. הנה הם כלולים מפנימיות וחיצוניות, בסוד רקיע וניצוץ או קו ונקודה, שראש החיצוני שהזווג בפה, מכונים המ״ן שלו בשם קו או פרסא או רקיע, והפנימי הוא סוד הזווג שבנקבי עינים, שהמ״ן האלו מכונים בשם נקודה, שה״ס בחי״ד המעלה או״ח בקומת כתר, וה״ס ה׳ תתאה דהויה שבנקבי עינים. והוא ראש הא' העיקרי של הפרצוף, אשר מקומו הוא בכלים דעליון ממש, כלומר אותם הנמשכים לרשותו ובנינו של התחתון, בסוד השפלה והרכנה כנ״ל, שבפרצוף הנה״י שהם הע״ס דנקודים, הוא בחי׳ שליש תחתון דת״ת דא״ק שלמעלה מנה״י, כמבואר שם. ותדע שה״ס הכתר דנקודים, שאומר הרב כאן, שיצא הכתר תחילה ונכנס לתוך הכלי שלו, היינו שליש תחתון דת״ת דא״ק.
והיו כלולים בו כל הט' אורות: כמו שנתבאר בענפים הקודמים, שעיקר הע״ס של הפרצוף יוצאים בראש, וכל הגוף הוא רק בחי' התפשטות המלכות של ראש לע״ס עד למלכות דמלכות. וזהו שאומר הרב, ובו היו כלולים כל הט׳ אורות. כלומר, שכל התפשטות שממנה ולמטה כלולים במלכות דכתר הזה. ודע שהמלה כלול יורה על עתידות, כלומר שראוי להתפשט ממנה ט״ס תחתונות, דהיינו בסוד הסתכלות ב׳ לגמר כלים, אמנם עתה בסוד הראש דהיינו כתר הנזכר, ודאי שאין שם זולת המלכות לבדה, ועדיין אין מציאות התחתונים מגולה בה כלל. ודומה, כמו האילן שהוא כלול בגרעין קטן שבפרי, או לבנים שהם כלולים במח האב, אשר ודאי אין מציאות האילן מגולה כלל בגרעין הקטן, וכן אין מציאות הבנים מגולים במח אביהם, אלא משום שעתידים סוף סוף לצאת ולהתפשט ממקור הזה, לפיכך אנו משמשים במלה כלול או כלולים. וזכור זה לכל המקומות, שתמצא בזוהר וכהאר״י ז״ל, ענין התכללות וכלולים.
ואח"כ נשאר אור הכתר בכלי שלו ויצא אור החכמה וכו': והיינו בסוד זווג הב' הנ״ל החיצוני שבבחי׳ הפה של ראש, שהמ"ן דזווג הזה מכונים בשם קו או פרסא כנ"ל,ומזווג הזה יוצאות ע״ס דראש המיוחסות לפרצוף עצמו ונחשבים מבנינו, כמ״ש בענפים הקודמים, והנה הכלי שלו נמצא במקום ג׳ שלישים עליונים דנה״י, והמלכות של ראש הזה כוללת ג״כ ח׳ תחתונות, שהם ראש הג׳ שנק׳ בינה, וז"ת. וענין ההתכללות הוא ע״ד שנתבאר במלכות של ראש הפנימי הנ״ל, ע"ש.
ותדע, אשר התפשטות המלכות של ראש הא׳ מזווג הפנימי, הוא מתלבש בפנימיות הראש החיצון הזה שנק׳ חכמה, כדברי הרב לקמן אשר נה״י דכתר מתלבשים בחו״ב, והיינו כדאמרן, כי נודע אשר התפשטות המלכות של ראש מכונה בשם נה״י, כמבואר בענפים הקודמים. ודע, שהפרש גדול יש בין ראש הא׳ שנק׳ כתר, ובין ראש הזה שנק׳ חכמה, כי הראש הא׳ כולו פנים, ואין שם אחורים כלל, אמנם בראש הזה נמצאים כלים דפנים וכלים דאחורים שמחוברים זה בזה. וכבר ידעת שכלים דפנים ה״ס אותם הכלים הנמשכים מהאור היוצא ע״י תיקון המ״ן, אשר כלולים משום זה בכל התיקונים המסוגלים שיתלבש העצמות בהם, דהיינו שנק׳ תיקון קוין ובנין פרצוף בסוד תרי״ג וכו' כמ״ש בענפים הקודמים, וכלים דאחורים ה״ס אותם הכלים הנמשכים מכח שורש הראשון שבה׳ פרצופי א״ק שמטרם עליית מ״ן, שהמה חסרים מכל התיקונים האלו החדשים הנמשכים ע״י המ״ן, ולפיכך אינם ראויים כלל להתלבשות אור העצמות בהם ונמצא הארתם מועטת, ומכונים ע״כ אחורים, כלומר שאינם מאירים.
וכבר נתבאר, שמאור היוצא דרך נקבי עינים, דהיינו מסוד תיקון המ״ן, יוצאים הימנו הפרצופין בחסרון הסוף, והוא משום דע״י התעלות המ״ן לנקבי עינים, יוצאת הסת״א בסוד ע״ס דראש מנקבי עינים ולמעלה, והסת״ב מאוזן עד הפה. ונמצא הפה, בבחי׳ מלכות דמלכות, שנק׳ טבורא דגופא, ולפיכך מפה ולמטה, אינו נמשך עוד אור הזכר כמטרם עליית מ״ן, אלא רק נה״י דסיומא ואור הנקבה לבד, שמסתיים על הטבור. ונמצא הנה״י דלמטה מטבור ריקנים מאור עינים, ומכל התיקונים הנמשכים מהם. שז״ס המובא בכ״מ, אשר כל נה״י הם לבר מגופא ונקראים אחורים בכל פרצוף, שכל זה הוא משורש הנזכר, אשר מהאור היוצא בסוד תיקון המ״ן, אינו נמשך אלא רק עד הטבור, ולפיכך מסתיימים שם כל התיקונים של הפרצוף, במה שהמה לשבחו של הפרצוף עצמו, והכלים דנה״י רק להוצאה קיימים לצרכם של חיצונים מן הפרצוף, אבל לא לצרכו עצמו, וז״ס אמרם ז״ל אשר כל נה״י לבר מגופא, והבן.
אמנם נתבאר לעיל, אשר גם בנה״י נמצאים כלים דפנים, כלומר המתוקנים ע״י תיקון המ״ן, והיינו בסוד שיפולי מעיים דחג"ת לבנין הנה״י, כמ״ש בארוכה בפמ״ס ענף י״זאות ז׳ עש״ה. שמסוד הזה יוצאים בחי׳ פנים בפרצוף הנה״י, שנק׳ יסוד ועטרה בדכר, וסוד שיפולי מעיים בנוק׳ עש״ה. והנה זה השפולי מעליון לתחתון, ה״ס הראש היוצא ע״י זווג הפנימי, כמו דכייל לן הרב בענף ט״ז, שחיצוניות דעליון יורד ונעשה פנים בפנימיות של התחתון, כלומר בסוד זווג הפנימי שנקרא פרקא קדמאה דיסוד, הטמון בתוך שליש תחתון דת״ת דא״ק, וכן בכל פרטי הפרצופין דאבי״ע, כמו שיתבאר במקומם בע״ה, ונמצא מכח זה, אשר מסוד עינים ולמטה עד הפה של הראש דפרצוף הנה״י, אשר כבר אין שם משיפולי דעצמות פרצוף העליון, הרי שהוא בבחי׳ אחורים בלבדו כמו הבנין של הנה״י כנ״ל.
אמנם נתבאר בענף ט״ז בפמ״ס, אשר ב׳ השורשים שולטים בפרצוף יחד ע״ש, אשר מכח זה נמצאים גם אח״פ דראש הנקודים מתיחדים עם הגלגלתא ועינים של ראש הזה לראש אחד, ע״ד שהיה בשורש הא׳ שמטרם עליית מ״ן, ומכח היחוד הזה נמצאים גם אח״פ דראש נחשבים לכלים דפנים, ומקבלים התיקונים דמ״ן בבנינם, כמו הראש הפנימי שמעינים ולמעלה. והנה נתבאר, אשר גם בראש הב׳ החיצוני דנקודים, דהיינו הנקרא חו״ב דנקודים שגם המה מתוקנים במקצת בסוד תיקון פרצוף וג׳ קוין הנמשכים מהמ״ן, והגם שכבר המה בחי׳ נה״י, אמנם מקבלים הארה ע״י התיחדם עם הראש הפנימי, אשר הכלי שלו הוא מבחי׳ חג״ת, כאמור, והבן זה היטב.
והוא שאמרנו לעיל, בהבחן מראש הא׳ שנק׳ כתר לראש הב׳ שנק׳ חכמה, כי הראש שנק׳ כתר הוא כלו פנים ואין בו אחור כלל, כי כל עצמותו ובנינו אינו כלל מבחי׳ בנין הנה״י, אלא בחי׳ חג״ת, שהרי הכלי שלו הוא שליש תחתון דת״ת שה״ס חג״ת ולא נה״י, אלא שנמשך למקום שאינו ראוי לו, וא״כ אין שם אחורים כלל ועיקר. משא״כ הראש הב׳ שנק׳ חכמה, אדרבא עיקר בנינו הוא מכלים דנה״י אשר המה בחי׳ אחורים, אלא מכח שורש הא׳ נמצא מתיחד עם הכתר, ובכחו של הכתר מקבל ג״כ הארת פנים. ולפיכך תדע, שראש הזה שנק׳ חכמה, יש בו ב׳ הבחי׳: הן פנים והן אחורים, ועד״ז הראש הג׳ שנק׳ בינה, כמ״ש לקמן בע״ה.