י) הענין הוא, כי גם יש ב׳ מיני אחורים דאו״א שנשברו, הרי הם ט׳ בחי׳, והעשירית הוא, כי גם מן הכתר היה בו קצת פגם, כמ״ש לקמן בע״ה, והוא בחי׳ נה"י שלו, שנכנסו והיו בסוד מוחין לאו״א, וגם הם נשברו, הרי הם יוד בחינות כנגד יוד הבלים שיצאו מצפורני רגליו. וכל בחי׳ יציאת אלו היוד הבלים דרך צפרניו, היו כולם לסיבת חסרון קבלתם מאור האוזן העליונה, כנ״ל, ולכן סיבה זו גרמה לכל זה, ולביטול המלכים.
י) ולכן סיבה זו גרמה לכל זה ולביטול המלכים וכו': הנה אור האוזן ה״ס יוד דהויה, כדברי הרב לעיל בענף י״ד, וה״ס מלכות דעליון המתלבשת בתחתון, כמ״ש בענפים הקודמים אשר המלכות דנקבי עינים שה״ס וד דמילוי יוד, נכללת מכח עליית מ״ן בבחי׳ המלכות דפה, שהוא שורש וראש לפרצוף התחתון, ובזה נמצאת בחי׳ הע"ב דכל מדרגה נדחקת ויוצאת למדרגה של התחתון ממנו, באופן שבחי׳ ע״ב דראש הע״ב נדחק ויצא לבחי׳ ראש הס״ג, אשר מקודם עליית המ״ן לא הי׳ בו אלא בחי׳ מלכות ופה דראש הע״ב, שה״ס ב״ן דע״ב, אמנם מכח עליית מ״ן שנכללת המלכות בנקבי עינים, הרי המלכות דחכמה הזו שסודה ו״ד, נכללת בהכרח בשורש הס״ג שממטה לפה, כמ״ש כאן בפמ״ס. וז״ס יציאת עצמות דעליון שפירושו ע״ב דעליון, לראשו של המדרגה התחתונה, וזכור זה.
וכמו שחלק מסוד העצמות דראש, נשפל ונמשך לראש דחג״ת, שה״ס ראש הס״ג כנ״ל, עד״ז חלק מעצמות של החג״ת נשפל ונמשך לראש דנה״י, והיינו ג״כ מטעם הנ״ל, כי הפה של ראש הס״ג דהיינו הטבור שבת״ת דא״ק, נמצא מכח עליית המ״ן שכלול מבחי׳ נקבי עינים דס״ג שה״ס ע״ב דס״ג ועצמות של הס״ג, ונמצא פרצוף נה״י שהוא התפ״ב דראש הס״ג דהיינו התפשטות הטבור, הרי שכלול ג״כ מע״ב דס״ג שבנקבי עינים דס״ג. והנך מוצא, שגם חלק מע״ב דס״ג, נשפל ויצא למקום דרגת פרצוף הנה״י שמטבור ולמטה.
ובזה תבין, דאע״פ שאמרנו שכללות הפרצוף שיצא דרך נקבי עינים, אשר אין לו אלא ראש ותוך ונפסק על הטבור, באופן, שמטבור ולמטה אין שם, זולת בחי׳ ע״ס הנמשכות משורש הא׳ שנק׳ הסתכלות עינים באח״פ, שיש בהם ב׳ גרעונות: א׳ שהמה ריקנים מאור, כי האור נמשך עתה רק מבחי׳ נקבי עינים. ובחי׳ מיעוט הב׳ הוא, שהכלים שבהם אין בהם כל התיקונים הגדולים הנמשכים מסוד השיתוף דמדה״ר בדין, כמ״ש בפמ״ס. ועכ״ז צריך שתדע אשר יש בהם בחי׳ אור וכלים בסוד המלכות דחג״ת המתלבשת בהם, שכולל ג״כ בחי׳ העצמות דחג״ת, שמבחי׳ המלכות דנקבי עינים דחג״ת, שבסוד זה נמשך בהם בחי׳ אח״פ דחג״ת, כמו שנתבאר בשבולת הזקן, שמכח שנכללת שם המלכות דנקבי עינים, נמצאת השבולת כלולה מאח״פ דראש ע״ב, ועד״ז גם בחי׳ מלכות דחג״ת המתלבשת בראש דנה״י, שכלולה מאח״פ דעצמות הס״ג, והם בחי׳ אור וכלים דפנים, להיותם מבחי׳ למעלה מטבור והבן היטב.
והנה עצמותדעליון הנשפל במדרגת ראש התחתון המכונה שבולת, מכונה ג״כ אור האוזן בסוד יוד דהויה, כלומר, שהיות שהתחתון יורש המלכות דנקבי העינים, ממילא יורש עמה גם בחי׳ אח״פ דראש הנמשכים מהמלכות הזו, וכבר ידעת שהוא כל מהות האור וכלים דפנים הנמצאים בפרצוף הנקודים שמטבור ולמטה, כי זולתו נמצאים הכלים בבחי׳ אחור, ולא פנים, כנ״ל.
וזה אמרו, שסיבת יציאת אלו היוד הבלים דרך צפרניו היו כולם לסיבת חסרון קבלתם מאור האוזן וכו'. כלומר שעד כמה שהיה אור האוזן מגיע, היו הכלים מתוקנים וראויים לאור דיסוד א״ק. אמנם מפה של ראש הנקודים ולמטה, שהוא בערך למטה משבולת דנקודים, כבר כלה שם בחי׳ אור העינים כנ״ל, ואין בהם רק קו אחד ופרודות ובלתי אור, וע״כ נשברו, כי לא היו מסוגלים לעמוד באור הגדול דיסוד א״ק. ובפנים מסבירות כאן הארכנו בזה עש״ה.