ג) וזה שכתוב בתיקונים, דשוי חד פרסא בין כתר לעילת העילות, כי כל בחי׳ המאציל לזולתו נקרא עילת העילות, וכתר זה הוא כתר דנקודים כנ"ל.
ג) וז"ש בתיקונים דשוי חד פרסא וכו': וצריך להבין מאד דבריו אלו, שמסתייע מדברי התיקונים, כי הם היסוד על כל ההמשך שבנקודות ושביה״כ, וכבר נתבאר לעיל בענף ט״ז בסוד הויה של ס״ג הכולל, שמקורה מתחיל מסוד ירידת גופא דס״ג לנה״י הפנימים דא״ק בסוד תיקון מ״ן, שנעשה מזה התחלקות כל מדרגה לב׳ בחי׳: דהיינו זווג פנימי לראש העיקרי שכולל מחכמה ולמעלה דכל מדרגה, שמתוך זווג הזה נתעלה הראש באור גדול ורב, שנקרא משום זה תיקון האצילות.
אמנם בינה וזו״ן דכל מדרגה, נקמצו ונסתמו ונעשו לחוץ מהמדרגה שהיו בם, דע״כ נק׳ בריאה. אמנם יחד עם הזווג הפנימי הנ״ל נעשה גם זווג חיצוני באח"פ, דהיינו בבינה וזו״ן, ואז הרויחו כל הגופין בחי׳ ג"ר וראש, עש״ה.
והנה ע״ס היוצאות מכח זווג הפנימי נק׳ כתר, וע״ס היוצאות מכח זווג החיצוני נק׳ חו"ב, אמנם ענין זה נעשה בכל המדרגות הפרטיות דרת"ס דכל מדרגה, כמ״ש בענף הקודם. וזה שסידר לנו שם הרב בסוד ד׳ אותיות הויה במילוי ס״ג, כמו שהארכנו שם בביאורם.
וזהו ג״כ שמבחין הרב כאן בסוד ביאת המוחין דנקודים, שמכנהו בשם אור חדש דבקע לפרסא, וזה אמרו, שעובר ויורד דרך הפרסא למטה, בחצי התחתון למטה מטבור. כלומר שיש כאן ג׳ בחי׳: בחי׳ הא׳, מהפרסא ולמעלה. ובחי׳ הב׳, מפרסא ולמטה עד הטבור. בחי׳ ג׳, מטבור ולמטה דעטרת יסוד. וזהו שמדייק לומר ב׳ פעמים למטה: הא׳ למטה מפרסא והב׳ למטה מטבור. כי ההבחן רב ביניהם, והוא, כי שורש זווג החיצוני הנעשה על הפרסא, נבחן לזווג פנימי וחיצוני, כמ״ש בענף הקודם, ואז חיצוניות דעליון נמשך ובא בפנימית התחתון, וע״כ מפרסא ולמעלה ה״ס הראש העיקרי ונק׳ קמץ, שאין תיקונו אלא לצורך האצילות כנ״ל, אמנם הנמשך מפרסא ולמטה ה״ס פתח, כי נפתחו התחתונים והשיגו המוחין דג״ר, כמו״ש שם.
אמנם גם זה הראש שמפרסא ולמטה נבחן לזוג פנימי וחיצוני, אשר מזווג פנימי יצא הכתר דנקודים עצמו, וה״ס הבל הטבור הנק׳ חולם, ומזווג החיצוני יצאו חו״ב דנקודים שה״ס הבל היסוד, אמנם מסוד הראש העיקרי שממעלה מפרסא לא נמשך כלום לתחתונים והוא רק שורש לכח״ב דנקודיםשיצאו מטבור ויסוד, וע״כ מוגדר בשם עילת העילות, כלומר שורש דשורש, וזה שמכנה אותם בג׳ שמות נבדלים, כי האור שמפרסא ולמעלה מכנה בשם עילת העילות, ואור הטבור בשם כתר נקודים, והאור שמטבור ולמטה עד עטרת יסוד, מכנה בשם חו״ב דנקודים.
ולפיכך מביא דברי התיקונים, דשוי חד פרסא בין כתר לעילת העילות, וכתר זה הוא כתר דנקודים, ע״כ. דהיינו כדאמרן. ולקמן מבאר שכתר דנקודים מקבל מן הטבור, וחו״ב דנקודים מקבלים מפי היסוד.