כ) והבן ותראה, איך כל החיצוניות העליון נעשה פנים אל הפנימית תחתון הימנו, וחוזר הפנימיות התחתון ההוא בסוד חיצוניות, ואז החיצוניות הראשון שהיה בתחילה על הפנימיות התחתון אי אפשר לעמוד שם, ויורד להעשות פנימיות תוך פנימיות יותר תחתון ממנו, וכעד״ז עד סוף כל המדרגות כולם. באופן, שאי אפשר להיות שם, רק ב׳ בחי׳ לבד שהם: פנימיות א׳ וחיצוניות א׳.
כ) והבן ותראה איך כל החיצוניות העליון נעשה פנים וכו': עיין פמ״ס כאן שנתבאר שמה כמה פנים בענין חיצוניות ופנימיות, אשר כל אחד שורש לכמה ענינים שיתבאר בע״ה לפנינו. ובכדי שתבין כאן בדיוק דברי הרב אדבר בקצרה. וצריך שתזכור המתבאר בפמ״ס בענף ט׳ ובענף ט״ו, אשר תחילת השורש לכל אלו התיקונים שנתגלו בעולם התיקון, בסוד תרי״ג האברים שבכל פרצוף מפרצופי אבי״ע, הוא מכח ירידת גופא דס״ג למ״ה וב״ן הפנימים דא״ק, כדברי הרב בענף ח׳ עש״ה. וכבר ביארנו ענין הזה בארוכה שה״ס השיתוף דמדת הרחמים בדין כדי לקיים העולם, כי בחי׳ בינה שהיא ס״ג ובחי׳ זו״ן שבמ״ה וב״ן הפנימים דא״ק נתחברו יחד בסוד מיין נוקבין, עש״ה. גם ידעת סוד ב׳ הזווגים שהושרשו מכח עליית המ״ן כנ״ל ע״ש.
ובזה תבין דברי הרב שאומר לעיל בענף ט״ו וז״ל, נמצא שהם ב׳ דברים: צמצום האור למעלה שיוכל אצילות לקבל האור שלו, וענין הפרסא היה כדי שיכול גם הבריאה לקבל אורו עש״ה. פירוש, דמתוך שנתחבר נה״י דס״ג עם זו״ן דלמטה מטבור ונתחברו ב׳ ההין יחדיו, דהיינו ה׳ עילאה שהיא בינה וה׳ תתאה שהיא מלכות, כמ״ש לעיל בסו״ה ותלכנה שתיהם, אז עלו שתיהן למ״ן עד לבחי׳ חכמה, שה״ס זווג הפנימי בסוד נקבי עינים, ואז נעשה עליה לכל הפרצופין, דהיינו כדברי הרב בענף ט״ו, וז״ל, שנתרבה אור גדול ורב בחצי גוף העליון עש״ה. רצונו לומר, באצילות דכלהו פרצופין, כמ״ש בפמ״ס כאן, אשר כל ראש נק׳ אצילות, והוא משום שאין שם בחי׳ כלים ומסכים, להיות המסך שבכלי מלכות מעלה האו״ח ממטה למעלה, ולפיכך אין העביות דמסכים וכלים עצמם יכולה להתעלות ממטה למעלה, ונמצא שיורדים שם האורות ממדרגה למדרגה בלי מסך וע״כ נקרא אצילות. משא״כ ממלכות של הראש ולמטה, דהיינו הגוף שנק׳ ו״ק, שכל מקורו הוא התפשטות המסך שבכלי מלכות דראש כמ״ש לעיל, הרי שיש בו מסכים וכלים גמורים, ולפיכך מכונה הגוף בשם בריאה, כמ"ש הרב בע"ח בתחילת שער אבי״ע עש״ה. ובזה תבין, אשר הגוף עצמו שנחלק על הטבור בסוד ראש וגוף כנודע, נמצא חציו העליון דגוף הוא בחי׳ האצילות דגופא, וחציו התחתון שמטבור ולמטה הוא בחי׳ בריאה שבגוף, ועד״ז תקיש ותבין בכל הבחי׳ של ראש וגוף.
וזה אמרו, שנתרבה אור גדול ורב וכו׳. דהיינו ביחוד בבחי׳ אצילות דכל מדרגה כי שם נתרבההאור מכח עליית בינה וזו״ן בסוד המ״ן כנ״ל. ותדע שענין עליה הזו המפורש בדברי הרב בנה״י שמטבור ולמטה שעלו לבחי׳ הראש שמטבור ולמעלה, הנה עליה זו נעשתה בכל רת״ס דכל מדרגה בפרטות בסוד זווג הפנימי הנזכר, כי מתוך שנעשה הזווג דאו״י ואו״ח בבחי׳ נקבי העינים דראש, נמצא התפשטות עה״ס דהמלכות שבאו בבחי׳ אח״פ, שהם בחי׳ ע״ס דגופא וחג״ת, שז״ס התרוקנות האור מחצי המדרגה התחתונה. כלומר, אותו האור של בחינתה שמתחלה, שהרי מתחילה היה באח״פ אלו בחי׳ אורות דאצילות שה״ס ראש, שהאו״ח מהמסך מגיע אליו ממטה למעלה, ועתה נתרוקנו אורות דאצילות מאח״פ, כי ע״ס שלהם כבר מתפשטות ממלכות שבעינים ממעלה למטה, שהוא בחי׳ חג״ת דגופא ובחי׳ בריאה.
ועד״ז בבחי׳ ראש וגוף של הגוף עצמו, שמתוך שאח״פ קבלו לבחי׳ אורות דחג״ת, ממילא עלו לשם גם בחי׳ חג״ת דגופא ממש, דהיינו שמפה עד הטבור עלו לאח״פ רראש, כי המה בחי׳ אחת של חג״ת, והתחתון חושק תמיד להתקרב למעלה כמה שיכול, ולפיכך עלו חג״ת דגופא והלבישו לע״ס דאח״פ, שהמה ג״כ ע״ס דחג״ת כנ״ל. ונמצא אשר גם אצילות דגופא, דהיינו הכלים דחג״ת דגופא נתרוקנו מאור דאצילות דגופא, כי האור הזה כבר עלה לאח״פ ונעשה שם לחיצונית ומלבוש אל ע״ס דחג״ת שבכלים דאח״פ.
אמנם במקום אורות דאצילות נמשך ונתפשט להם ע״ס מהמלכות של החג״ת העומדת באח״פ, שהוא בחי׳ טבור שה״ס מלכות דמלכות כנודע, אשר היא בחי׳ גופא דגופא שנק׳ ע״ס דנה״י, ונמצאים הכלים דחג״ת דהיינו הראש דגופא שקבלו לע״ס דנה״י, ומתוך שכלים דחג״ת קבלו לע״ס של נה״י, נמצאים האורות דנה״י שלמטה מטבור שנמשכו ועלו לכלים דחג״ת שלמעלה מטבור, והוא להיותם שניהם רק בחי׳ נה״י והתחתון חושק ועולה למעלה כמה שיכול כנ״ל, ונמצאות ג׳ ספירות נה״י שלמטה מטבור שעלו והלבישו לע״ס דנה״י שלמעלה מטבור, ואז נמצאים גם הכלים דנה״י שלמטה מטבור שנתרוקנו מאור.
והנך מוצא שכל תחתון נתרוקן מהאורות של בחינתו עצמו, וז״ס שהבריאה נק׳ חושך, כי כל תחתון נקרא בריאה לגבי המדרגה העליונה שה״ס הראש של התחתון כנודע, והרי האורות שלו נסתלקו ונתחברו להיות בחי׳ חיצוניות לע״ס של העליון ונתרוקן מהאור שלו, אמנם כל עליון הרויח כי נתוספו בו ג״ס של התחתון ונעשהבסוד י״ג ספירות. ואלה הם דברי הרב שנתרבה אור גדול ורב בחצי גוף העליון, ונתקן אז בסוד י״ג ספירות, כי נמשכו לו ע״ס ממלכות שבאח״פ, וגם עלו אליו ג׳ ספירות נה״י שמטבורו ולמטה. וזה שמאריך כאן הרב בסוד ואו שבגי׳ י״ג, והיינו כאמור, שיש בכל עליון ע״ס דהתפשטות מלכות דראשו, וגם ג׳ ספירות שעלו אליו מהתחתון מכח שנשתוה לבחינתם, כנ״ל.
וזה אמרו אשר ענין צמצום האור למעלה הוא כדי שיוכל האצילות לקבל האור שלו. והיינו כדאמרן, שמכח התרוקנות האור דכל גוף ועלייתו לחציו ולמעלה דהיינו לראש שלו, הרי נעשה בזה תיקון גדול בכל הראשים, שה״ס י״ג הספירות שנתקן בכל או״א ב׳ בחי׳ פנימיות וחיצוניות, אמנם חציו התחתון דהיינו הגופים, נמצאים שנתרוקנו מאורותיהם של עצמם, אשר הפנימית דתחתון נסתלק ונעשה חיצוניות ומלבוש לעליון.
והנה יחד עם זווג הפנימי הנ״ל שבסוד נקבי עינים, נתקן גם זווג חיצוני בסוד הפה של ראש, שאז שבים אח״פ לבחי׳ ראש כמקודם תיקון המ״ן, כמ״ש בפמ"ס, ואז נמשכים וחוזרים ע״ס דחב״ד אל אח״פ ומתלבשים בע״ס דחג״ת שהיו נמצאים בכלים דאחורי חב״ד, ומתוך שע״ס דחב״ד באו באחורי חב״ד, שבו האחורים להיות פנים. וממילא אותן ע״ס דחג״ת שהיו שם יוצאות לחוץ ומלבישות אותם בסוד חיצוניות במקום ג׳ ספירות חג״ת דגופא. ותדע שאלו ע״ס דחג״ת שנמשך מנקבי עינים מקודם זווג החיצוני, נמצא שנתחדש מכח הזווג ונעשה ג״כ לבחי׳ ע״ס חב״ד, להיות מקורו ממלכות שבנקבי עינים, אשר כבר ירדה המלכות הזו בסוד זווג חיצוני בפה, שנמצא בזה המלכות ממטה למעלה שה״ס ראש וחב״ד, ולפיכך שבו ע״ס חג״ת דאח״פ והיו ג״כ לחב״ד, אלא לחיצוניות.
אמנם ג׳ הספירות שעלו להם מחג״ת דגופא שהם בחי׳ גופא ממש שמפה ולמטה המה אינם יכולים עתה להמצא שם, משום שכבר שבו לשם אורות דחב״ד, שאין בהם שום עביות דגופא, ולפיכך הוכרחו ג״ס לירד למטה מפה לבחי׳ חג״ת דגופא. וכזה נעשה בכל י״ג הספירות, אשר אחר שחזרו להם ע״ס דבחינתם עצמם אז הכיר התחתון שהיא מדרגה עליונה הימנו והוכרח לירד משם למטה למדרגתו שמקודם, והבן היטב. ודע, ששורש זווג החיצוני הזה, נק׳ תיקון הפרסא באלכסונא, כמ״ש בפמ״ס כאן, עש״ה.
וזה אמרו, שתיקון הפרסא היה כדי שתוכל גם הבריאה לקבל אור שלה. כי ע״י זווג דהפרסא שבכל מדרגה, נמצא כל עליון חוזר למדרגתו הקדומה. וממילא אורות התחתונים שעלו לשם והיולחיצונית, אינם יכולים להמצא ממעלה לדרגתם, והוכרחו לירד ולחזור למקומם בכלים דתחתון כמבתחילה, ושבים האורות לבחי׳ הבריאה דכל מדרגה. וזה שמדייק הרב אשר ענין עליית האור למעלה וענין תיקון הפרסא, המה שני ענינים נבדלים, כי מכח עליית האור נתקנו הראשים בסוד י״ג ספירות, כלומר בפנימיות וחיצוניות: יוד ספירות פנימיים וג׳ ספירות חיצונים, כאמור לעיל. וזה התיקון נשאר בנצחיות כחוק הרוחני, כמ״ש בע״ח שער אח״פ פרק ג׳ וז״ל, ולעולם יהא בידך זה הכלל, כי לעולם בדבר רוחני, כאשר עולה או יורד למטה נשארה הבחינה שלימה במקומה, ואין שום דבר נגרע למעלה, וגם למטה יש לה כל הבחי׳ עצמה עכ״י, עש״ה. כי מדבר שם אודות ענין הנ״ל. והנה נתבאר סוד התיקון דאצילות, דהינו הראשים דכלהו מדרגות, הנעשה בסיבת התעלות האור מתחתון לעליון.
אמנם הפרסא הוא ענין נבדל בפני עצמו, שה״ס זווג החיצוני לתיקון הבריאה, דהיינו בחי׳ הגופין דכלהו מדרגות, כי ע״י הזווג החיצוני, שבים האורות הקודמים לגופין, כנ״ל. אמנם מחמת העליה קבלו לתוכם תיקונים גדולים, מבחי׳ מדרגה העליונה, שהיו לחיצוניות שלהם עד הנה, וכדברי הרב שהבאנו לעיל, שגם למטה יש לה כל הבחי׳ עצמה, וכו׳ עש״ה. ולפיכך תדע שכל התיקונים דבחי׳ בריאה נמשכים רק מהפרסא.
וזהו שאומר כאן הרב, והבן ותראה איך כל חיצוניות העליון, נעשה פנים אל הפנימית תחתון הימנו, וחוזר הפנימיות התחתון ההוא, בסוד חיצוניות, וכו'. והיינו כדאמרן, אשר מסוד זווג הפרסא מתפשטות ג׳ ספירות התחתון שנמצאות שם בסוד חיצוניות ומלבוש, שהמה מתפשטות ויורדות למקומם כבתחילה, דהיינו לתחתון שהוא הגוף דעליון, ונעשים לפנימיות בתחתון, דהיינו כנ״ל, שבעת שנמשכים בחי׳ אח״פ, שהיו נמצאים בבחי׳ חיצוניות מעינים ולמעלה, אשר ע״י זווג החיצוני הוכרחו לירד שוב לאח״פ, כי אח״פ וגלגלתא היו לבחי׳ אחת של ראש, וע״כ נמשך להם אור דחב״ד כמקודם, ואז אור החדש דחב״ד מתלבשים בפנימית ע״ס דחג״ת שהיו באח״פ מכח זווג הפנימי, ונמצא שחיצוניות דעליון, דהיינו ג׳ ספירות אח״פ שהיו מעינים ולמעלה בסוד חיצוניות, יורדות ונעשות פנימית באח״פ, וע״ס חג״ת דשם נעשות לחיצוניות, וג׳ ספירות חג״ת דגופא שהיו מקודם לחיצוניות בע״ס חג״ת דאח״פ, הוכרחו לירד למקומם לחג״תדגופא, וגם שם נעשות פנימית לע״ס דנה״י שבאחורי חג״ת, כנ״ל. וג׳ ספירות נה״י דלמטה מטבור שעלו והיו לחיצוניות לע״ס שבאחורי חג״ת, הוכרחו שוב לירד למקומם כבתחילה.
וזה אמרו, שהחיצוניות הראשון שהיה מתחילה על הפנימית התחתון אי אפשר לעמוד שם, דהיינו כדאמרן, כי מתוך שחזר העליון למדרגתו העליונה כבתחילה, אין התחתון יכול להלבישו משום שהוא למעלה מדרגתו. באופן, שאחר שע״ס דחב״ד שבו לאח״פ, הוכרחו ג׳ ספירות חג״ת דגופא, להתפשט ולירד לפנימיות חג״ת דגופא, וחוזרים משום זה גם החג״ת לבחי׳ חג״ת דפנים כבתחילה. ונמצא אז שג׳ ספירות נה״י דלמטה מטבור שהיו נמצאים שם בחיצוניות, הוכרחו להתפשט ולירד למקומם למטה מטבור, דהיינו לדרגתם.
וזה שמסיים ואומר, וכעד״ז עד סוף כל המדרגות כולם, באופן שאי אפשר להיות שם, רק חיצוניות אחת ופנימיות אחת, עכ״ל. והיינו הן בדרך עליה והן בדרך ירידה, כי בו בעת שנעלמה הפנימית מאח״פ ונתעלה מעינים ולמעלה ונעשה שם זווג פנימי בנקבי עינים, ונמשכו ע״ס חג״ת לכלים דאחורים דאח״פ, כלומר בכלים שנתרוקנו מפנימיותם, הרי שהיו אח״פ אז בבחי׳ חג״ת, כאמור. וממילא יש לו השתוות עם חג״ת שלמטה מפה, כנ״ל. וממילא נמשך התחתון ועולה לשם, שהרי עתה התחתון והעליון בבחי׳ אחת. אלא זה לפנימיות וזה לחיצוניות. והנה נעשה תיקון זה, שנכפלה כל מדרגה בב׳ בחי', שיש לך ב׳ בחי׳ חג״ת זה בתוך זה, ויש לך ב׳ בחי׳ נה״י זה בתוך זה, וכן בפרטי פרטיות, הרי שיש לך פנימיות א׳ וחיצוניות א׳ בכל המדרגות.
ועד״ז בעת החזרה למקומם מסוד זווג החיצוני, שהרי נתבאר שכל תחתון אחר שהעליון חזר לדרגתו מוכרח לירד למקומו, כי עתה הם ב׳ מדרגות עליון ותחתון, וא״כ אי אפשר להיות ג׳ בחי׳ בכל מדרגה, כי התחתון מוכרח לחזור למקומו. והבן.
וזה אמרו, וגם תבין שלעולם אין העליון מתלבש בתחתון, אלא חיצוניותו, ושם למטה חוזר להיות פנימיים גמורים, וכו' עכ״ל. והיינו כדאמרן, אשר הפרסא, ה״ס המקור לסוד התלבשות מלכות דעליון בתחתון, מסוד זווג החיצוני שנתקן באלכסונא דהפרסא, וכמ״ש בפמ״ס כאן. ונתבאר שכל ענין התלבשות הזה הוא מסיבת הצמצום הקודם, שנתעלה פנימיות כל תחתון ונעשה לחיצוניות ומלביש על כל עליון, כמ״ש לעיל. ונמצא אחר כך כשחוזרת להיות פנימיות דתחתון,עדיין נמצאת ממש באותו המעלה, כבעת שהיתה חיצוניות לעליון, משום שבדבר רוחני אין גרעון, כדברי הרב שהבאנו לעיל, באופן שגם בהיותו בסוד מוחין דתחתון, יש לו האורות מבחי׳ חיצוניות העליון. וזהו כוונת הרב, שלעולם אין העליון מתלבש בתחתון אלא חיצוניותו. והבן אשר גם בחי׳ החיצוניות הזה, אינו כלל מהעליון אלא מכח התחתון גופיה, דהיינו מכח עלייתו לעליון כאמור.