טו) והעניין, כי הנה ביארנו כי מלכות זו דס״ג הכולל, יש בה ג׳ ההין בה׳ דפנימיות, וג' ההין בה׳ דחיצוניות, והנה ה׳ הג', תחתונה דבחיצוניות, שהוא בחי׳ החיצוניות של נה״י דמלכות זו דס״ג, ירדה תוך ז״א דאצילות, לעשות לו מוחין פנימים כנודע. נמצא כי המלכות דס״ג חסרה, ואז נעשית לה נה״י חדשים דחיצוניות, כנזכר במ״א איך הם עודפים ותלויין על העורף, מאחורי רישא דז״א עד החזה מבחוץ, כנזכר שם.
טו) והנה ה׳ הג' תחתונה וכו׳ החיצוניות של נה״י דמלכות וכו': והוא משום שאין התחתון יכול להלביש לעליון רק מטבור ולמטה, כמ״ש היטב בפמ״ס ענף ט״ו אות ח׳ עש״ה. ונתבאר שם, אשר בחי׳ הטבור נעשה פה של ראש לנאצל ע״י מ״ן ממש כמו פה של ראש שבפרצופי א״ק מטרם עליית מ״ן, והוא משום שענין עליית המ״ן לא היה אלא בבחי׳ הס״ג, שנמשך מפה עד הטבור דכללות פרצוף א״ק. לפיכך נעשה החוק הזה, שאין ענין המ״ן ועשרה הכלים ותיקון הקוים מתגלים, זולת בבחי׳ התוך של כל פרצוף, דהיינו מפה עד הטבור.
ולפיכך תדע, שכל נאצל המתוקן בתיקונים הנ״ל, באופן שראוי שיתלבש בו העצמות, אינו יכול לצאת כי אם מבחי׳ פה דראש הס״ג, דהיינו מבחי׳ הטבור ולמטה דכללות ה״פ, משום שמקודם לטבור אין אלו התיקונים מתגלים.
ונודע, שהתחתון מלביש את העליון ממקור יציאתו ולמטה, ואי אפשר לו להגביה את עצמו למעלה מהמקור שלו, לפיכך אין שום מדרגה בעולמות המתוקנת בשלימות הנ״ל מלבשת לעליון שלה, רק מטבור דעליון ולמטה שנק׳ נה״י או סוף, כנודע.
ובזה תבין מ״ש הרב בכמה מקומות, שאין ז״א יכול לקבל מוחין זולת מישסו״ת, ולא משום פרצוף שלפניו, והיינו כדאמרן, שלהיות ז״א הנאצל השלם בכל התיקונים הנ״ל, א״כ מוכרח לקבל המוחין שלו מפה של בחי׳ התוך דכללות ה״פ של אצילות, המצוי שם מפה דאו״א עד החזה דאו״א, ומחזה דאו״א עד הטבור שלו הוא בחי׳ ישסו״ת דאצילות. ומובן היטב עם הנ״ל, שאין ז״א יכול להגביה את עצמו למעלה מן המקור שמשם יוצא, דהיינו החזה שה״ס ישסו״ת, אלא רק אם גם הישסו״ת מתעלה לפרצוף יותר גבוה, אז יכול גם הז״א להמשך ולהתעלות אחריו.
ובזה תבין ג״כ מש״כ הרב בכ״מ שיש לכל פרצוף בהכרח ב׳ נשמות, דהיינו: נשמה, ושורש נשמה, כמ״ש בע״ח שער מ״ב פ"א ע"ש, והיינו כנ״ל, כי נשמה ה״ס ע״ס שבראש, דהאור שבראש נק׳ נשמה כנודע, ולהיות שאין שום פרצוף מתוקן יכול לצאת, זולת מפה של התוך כאמור, נמצא בהכרח שמוקדמים לו ב׳ ראשים, דהיינו גם בחי׳ הראש שממנו נמשך התוך, וע״כ נקרא הראש בשם שורש נשמה, להיותו בחי׳ שורש וראש רק לנשמה, שהוא התוך, ולא לפרצוף כאמור. והתוך, הוא עיקר השורש והראש אל הפרצוף, וע״כ מוגדר בשם נשמה בכל מקום, והבן היטב.
ומענין הזה נמשך ג״כ, שבכל מקום שאנו רוצים לדבר מאיזו בחינה פרטית, ביחס השפעתה לבחי׳ תחתונה הימנה, אנו מוכרחיםלחלק את הבחי׳ העליונה על ג׳ חלקים רת״ס, והוא משום שבכל שפע יש בחי׳ חידוש כלים, וע״כ הבחי׳ העליונה אינה יכולה להשפיע מכל קומתה, אלא רק מבחי׳ למטה מטבורה. והוא. משום שאלו חידושי הכלים צריכים מחדש לכל אותם התיקונים, שאינם יוצאים זולת מפה של התוך דאותה הבחי׳, כמ״ש לעיל, ונבחן ע״כ, אשר חלק הסוף שלה, הוא המתלבש בתחתון, כאמור.
וזה אמרו, והנה ה׳ הג׳ תחתונה שבחיצוניות, שהוא בחי׳ החיצוניות נה״י דמלכות זו דס״ג, ירדה תוך ז״א דאצילות לעשות לו מוחין פנימים עכ״ל. והיינו כדאמרן, שאין ז״א דאצילות, שהוא הנאצל המתוקן שבאצילות אינו יכול לקבל זולת מפה של התוך דכללות ה״פ אצילות, שנק׳ ה׳ ראשונה דהויה הכוללת כל ה״פ אצילות, כלומר, הס״ג, והתוך, המלביש מפה דאו״א עד החזה. אמנם ה׳ זו יש לה הויה דס״ג ברת״ס בשלימות, כמ״ש בדברי הרב ע״ש, אשר ודאי שאינו מלביש ממנה רק בחינת הסוף, דהיינו מטבור ולמטה שנק׳ מלכות דס״ג, וה״ת. וגם המלכות הזו מתחלקת לרת״ס, ונמצא שאינו מלביש אלא לנה״י דה״ת דס״ג, והבן היטב ועיין כאן בפמ״ס.