ה) ודע, כי הבינה יש בה פנימיות וחיצוניות וכן במלכות שלה הנקרא תבונה יש בה פנימיות וחיצוניות, שאין לך דבר בעולם שאין בו פנימיות וחיצוניות, ואמנם כדי שלא נאריך הענין, נבאר ענין התבונה, ומתוכה תבין את הבינה בהיקש.
ה) יש בה פנימיות וחיצוניות שאין לך דבר וכו': כמו שנתבאר בענפים הקודמים, אשר מסיבת התעלות הזווג לנקבי עינים, נמצא ג״כ שהתחתון היוצא מהארת הזווג דמלכות של ראש, שנתעלה מקורו באח״פ דראש העליון. ובאמת כן הוא בפנימיות, אשר כל תחתון נתעלה למקור יציאתו, דהיינו במלכות דנקבי עינים, ונמצא הראש דתחתון מסתיים בפה, ומפה עד החזה התוך, ומחזה עד הטבור כבר נשלם הסוף ושם נפסק. אמנם בחיצוניות לא נעשה מכח התעלות הנזכר שום שינוי בתחתון, ועדיין מתחיל מתחת פה דעליון, אשר מפה עד החזה יצא הראש ומחזה עד הטבור יצא התוך ומטבור עד סיום רגליו יצא הסוף. באופן, שמכל זווג יוצאים ב׳ פרצופין: אחד מתחיל מאח״פ דעליון ומסתיים למעלה מטבור. והשני מתחיל מפה דעליון ומתפשט עד סיום רגליו. והוא משום שהחיצון נמשך ממלכות של ראש דשורש הא׳ שמטרם התעלות הזווג, שמקורו בפה. והפנימי נמשך ממלכות של ראש משורש הב׳, שנתעלה מקום המלכות לנקבי עינים, כמבואר.
אמנם ב׳ הנקודות כלומר ב׳ הבחי׳ דמלכיות של ראש הנז׳ כלולות זה בזה, כמ״ש בשער מרשב״י עש״ה, וז״ל: דלית לך נקודה דלא תהא כלולה בחברתה. ולפיכך יש ב׳ בחי׳ פו״ח בפרצוף הפנימי וב׳ בחי׳ פו״ח בפרצוף החיצוני, והוא משום שחיצוניות דעליון יורד ומתלבש בתחתון, כלומר דיש בראש העליון גם זווג חיצוני בפה דראש שלו, שמכח זווג החיצוני דעליון הזה יוצאים ג״כ ב׳ פרצופין: פנימי וחיצוני, אשר מתחילים שניהם מפה ולמטה, כמ״ש לפנינו בע״ה.
וזה אמרו, שהן הבינה והן התבונה כלולות מפנימיות וחיצוניות, וכן אין לך דבר בעולם שאין בו פנימיות וחיצוניות, והיינו כדאמרן, שנכללו הנקודות זה בזה, הן בפנים והן בחוץ. ועי׳ בפמ״ס כאן.