ב) והנה הויה זו נחלקת לד׳ בחי׳ בד׳ אותיותיה, והם ב׳ אהיה דיודין וא׳ דאלפין וא׳ דההין. והיא רמוזה בה׳ ראשונה דהויה הכוללת כל האצילות. ואבא, הוא יוד של שם הויה, כנ״ל.
ב) והנה הויה זו נחלקת לד׳ בחי׳ וכו׳: כבר ידעת שאותיות הפשוטות דהויה, דהיינו ד׳ האותיות שבה, המה ד׳ הבחי׳ הנודעות דע״ס דאו״י. ודע שאותיות המילוי דכל הויה המה מראות על בחי׳ ע״ס דאו״ח שבאותה המדרגה, כי כן עה״ס דאו״ח ממלאות את עה״ס דאו״י, כמו״ש בפמ״ס ענף ג׳ וד' עש״ה. ויש ג׳ בחי׳ מילויים, שסימנם יה״א, דהיינו מילוי יודין מילוי אלפין מילוי ההין. והוראתם הוא בהבחן ראש תוך סוף, הנוהג בכל המדרגות כנודע בענפים הקודמים.
ונודע שהראש אינם כלים ממש רק שרשי כלים, ולכן אותיותיו יודין כזה: יוד הי ויו הי, להיות היוד לתחילה בכתיבת כל אות שהוא בחי׳ השורש לאותיות.
והתוך דהיינו רישא וט״ר דגופא עד הטבור, כבר המה בבחי׳ כלים, להיות המלכות של ראש הוא שורשם כנודע. אלא שיש בהם הבחן הפרסא שה״ס הרקיע המבדיל בין מים למים כמ״ש בפמ״ס. והנה זו צורת א׳ אשר יוד העליונה ה״ס מים עליונים והתחתונה ה״ס מים תחתונים והקו שבאלכסונא ה״ס הפרסא והרקיע המבדיל כמו״ש בזוהר ולעיל בענף ג' ע״ש. ולפיכך מרומז התוך דכל מדרגה במילוי אלפין כזה: יוד הא ואו הא.
והסוף שהוא מטבור ולמטה דגופא, שע״ס דאו״ח דשם כבר המה בבחי׳ הסיום כי אין להם עוד כח ההתפשטות, כמ״ש בפמ״ס ט״ו וי״ג ע"ש ולכן אותיותיו ההין כזה: יוד הה וו הה. באופן שאותיות המילוי שוות לאותיות הפשוטות, והוא משום שאין בהם חידוש ההתפשטות, והבן.
בד׳ אותיותיה והם ב׳ אהי׳ דיודין וכו': הנה התחלקות הויה לד׳ בחי׳, יורה על ד׳ המדרגות: ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן, יוד ה״ס ע״ב וה׳ עילאה ה״ס ס״ג וכו׳, ונודע שהתחלקות זו נוהגת בכל המדרגות אפי׳ בפרטי פרטיות. וכבר נתבאר ענין ג׳ המילוים: יודין אלפין ההין, שה״ס רת״ס דכל פרצוף והם ג׳ הויות ע״ב מ״ה וב״ן כנ״ל. אמנם הויה דס״ג היא ג״כ במילוי יודין כמו ע״ב אלא שנבדלת הימנו במילוי ואו שלה, שאינו ביוד כמו ע״ב, זולת באלף כמו הויה דמ״ה. וענין הבדל זה תבין משורש התיקון דעליית מ״ן שלא נעשה בראש דפרצוף ס״ג דא״ק, זולת בגופא שלו שנקרא ישסו״ת, כדברי הרב לעיל בענף ח׳ עש״ה. ותוכן דבריו, אשר ס״ג נחלק לשנים בסיבת המ״ן, וזה החלק שירד ונתחבר עם מ״ה וב״ן דא״ק בסוד מ״ן נקרא ישסו״ת. והטעמים דס״ג, דהיינו הראש דס״ג שלא ירד בסוד המ״ן נקרא או״א עילאין,עש״ה. ונודע שי״ה דכל הויה, ה״ס הראש שהם הטעמים דס״ג שלא נעשה בהם תיקון המ״ן, ולכן הם במילוי יודין כמו ע״ב, אמנם הואו דהויה שהוא תמיד סוד הגוף, והיינו ישסו״ת הנ״ל, לפיכך יצא הישסו״ת הזה במילוי אלף, בהבדל מאו״א עילאין שאין להם זה המילוי, שה״ס האו״ח מעליית מ״ן, והבן היטב.
והנה נתבאר אשר ענין השינוי שבמילוי דהויה דס״ג, הוא מסיבת תיקון המ״ן ששורשו מתחיל רק מס״ג. וזה כל ההבחן שיש במילוי דס״ג במשונה מע״ב וזכור זה. ומקומו ניכר רק בואו דהויה דס״ג שה״ס גופא הנק׳ ישסו״ת, אמנם י״ה דהויה דס״ג שנק׳ או״א עילאין נשארו במדרגת ע״ב, כי יש להם מילוי יודין כמו ע״ב, והיינו משום שבהם עדיין לא הושרש המ״ן, זולת בגופא שה״ס הואו, כמבואר. וזהו שרמז הרב לעיל בענף ו׳, אשר אין הפרש בין הויה דע״ב להויה דס״ג, רק במילוי דאות ו׳ עכ״ל עש״ה. גם נתבאר שסוד אימא עילאה הוא בטעמים דהויה דס״ג, כלומר בראש הס״ג, וסוד התבונה ה״ס נת״א דס״ג, כלומר גופא דס״ג המתפשט מפה של ראש ולמטה, כמ"ש בענף ח׳ ע״ש.
וזה אמרו כי אימא עילאה יש לה הויה דס״ג, כלומר שהויה שלה הוא השורש להויה דס״ג, ונחלקת לד׳ בחי׳ בד׳ אותיותיה, רוצה לומר י״ה ו״ה שבה, דהיינו ה׳ הפרצופין געסמ״ב שבראש הס״ג, שצד נוקביות שבהם נק׳ אימא עילאה, אמנם ה״פ געסמ״ב דאבא עילאה שבראש הס״ג נבחנים בד׳ הויות ע״פ ד׳ אותיות דהויה שהם: ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן כאמור, אבל ה׳ פרצופין שבאימא עילאה נבחנים בד׳ אהי׳. הויה נבחן באבא ואהיה באימא, כנודע.
ולכן אומר, שהם ד׳ אהי׳, ב׳ ביודין וא׳ דאלפין וא׳ דההין. כי ב׳ אהי׳ הראשונים היוצאים מב׳ אותיות י״ה דהויה שהם סוד הראש, אינם נבחנים עדיין אפי׳ לבחי׳ שורש להויה דס״ג, להיות אפי׳ בחי׳ י״ה שבגופא דס״ג שהם הראש דישסו״ת בהתפרטותם לה״פ נבחן י״ה לבחי׳ מילוי יודין כמו הע״ב, והוא משום שענין הס״ג מתחיל להתגלות בו״ה דישסו״ת כנ״ל, ולפיכך נמצא שב׳ אהי׳ הראשונים דאימא עילאה, אינם נחשבים אפי׳ לשורש הס״ג, ולפיכך הם במילוי יודין כבחי׳ ע״ב, ורק ב׳ אהי׳ התחתונים שבו״ה דהויה דאימא עילאה הם במילוי אלפין וההין, אשר המילוי אלפין מורים שבו״ה דאימא עילאה כבר נמצא בהם השורש לעליית המ״ן שבסוד הויה דס״ג, כאמור, והבן היטב.