כ) ונמצא כי לפי זה, ג׳ נקודות לוקחים הארה לצורך הכלים שלהם, מן ג׳ האורות שהם אח״פ בשבולת דוקא, אבל ז״ת אינן לוקחים רק מב׳ אורות לבד, שהם חוטם ופה, משבולת ולמטה עד הטבור, כי אור אוזן העליונה כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן, ולכן גדולה היא הארת ג׳ נקודות העליונים, מן הז״ת.
כ) כי אור אזן העליונה כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן: כלומר, אזן דאח״פ דראש ע״ב. פירוש, כללות האור היוצא דרך עינים, נבחן שכל רת״ס שלו נשלמים על הטבור, שהוא משום התעלות הזווג אל נקבי עינים, שיצא הראש מנקבי עינים ולמעלה, והתפשטות המלכות דנקבי העינים עד הפה ה״ס תוך וחג״ת, ונמצא הפה בבחי׳ הטבור, שממנו ולמטה נמשך הסוף והנה״י כמ״ש לעיל. ומאחר שהפה ירד לבחי׳ טבור, נמצא אשר ע״ב של אור הזה שה״ס הראש נשלם למעלה מפה, כמו ע״ב של שורש הא׳ שמטרם עליית המ״ן, שנשלם למעלה מטבור, כמ״ש בענף ט׳ ע״ש טעמו ונימוקו. ובזה תבין ההפרש בין אח״פ דראש המתחברים בשבולת לבין חו״פ דגופא שלמטה משבולת, כי אור אזן העליונה שהוא בחי׳ ראש דע״ב, כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן, שהוא כבר קיבל לבחי׳ טבור, ואין בחי׳ ע״ב מגעת למטה מטבור. וזה אמרו ולכן גדולים הם הארות ג׳ נקודות עליונות, מן הז״ת.