ט) והנה יוד נקודות הם: והג׳ ראשונות שבהם, הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח״פ, ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן, כנודע, ואינם מקבלים אותם רק בשיבולת הזקן, כי משם מתחילים הן, ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה.
ט) והג' ראשונות שבהם וכו׳ עד מקום התחברות בשבולת הזקן: ואע״ג שמכח הזווג הזה דהסתכלות עינים באח״פ, נמצאים כל ע״ס של ראש מהגולגלתא עד הפה בבחי׳ אחת כמו בשורש הא׳, עכ״ז כיון שאין בהם אור, זולת מה שמתערב בהם מזווג העליון שבנקבי עינים, כנ״ל. לכן מתחלק ג״כ לב׳ בחי׳ על פי שורש הב׳, שעד העינים ה״ס ראש וכתר, ואח״פ ה״ס חו״ב, שמהם נמשכו כח״ב דנקודים.
רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם: כלומר, שהתחלתם ושורשם משם, כי ע״ס דנקודים הם בחי׳ גופא דס״ג בסוד התפשטות ב', שנק׳ ב״ן, וא״כ כל התחלתם הוא מראש דס״ג המלביש לע״ב מתחת פה דראשו שה״ס שבולת הזקן, אלא שראש דס״ג נוטל מראש דע״ב, להיותו בחי׳ גופא דע״ב בסוד התפ״ב, כי כן כל תחתון נוטל מהעליון שלו במדרגה אחת. וזה אמרו, שאין ג״ר דנקודים יכולים לקבלם אלא משבולת הזקן, שהוא בחי׳ ראש הס״ג, ולא מלמעלה משבולת ששם ע״ב הוא ואי אפשר לב״ן לקבל הימנו, שאין התחתון יכול לקבל מעלי עליונו, כנ״ל.