ה) והנה ע״י עליית האור הזה שבחציו התחתון למעלה מהטבור כנ״ל, אז נתרבה אור גדול ורב בחצי גוף העליון, ואז נעשה זה האור בבחי׳ מ״ן אל טעמים דס״ג, שהם אוזן חוטם פה, ר״ל אל השרשים הפנימים שלהם בתוך הגוף, ולא אל האורות היוצאים לחוץ דרך הנקבים. ואז ע״י מ״ן אלו העולים שם, נזדווגו שם ע״ב שבגלגלתא דא״ק עם בחי׳ הס״ג שבו, שהם השרשים של אזן חוטם פה, שהם טעמים, כנ״ל. ואז נמשך אור חדש מלמעלה מן הזווג הזה ובוקע ויורד דרך הפרסה מהטבור ולמטה.
ה) אל השרשים הפנימים שלהם וכו': דהיינו אל נקבי עינים בפנימית שהם השרשים דאח״פ הפנימים, והבן.
ע״ב שבגלגלתא דא״ק עם בחי׳ הס״ג שבו וכו': כלומר, החכמה דעינים שה״ס ע״ב שבגלגלתא ונקבי עינים שה״ס בינה וס״ג דגלגלתא, אמנם תדע שזה הס״ג אינו הויה דס״ג אלא ג׳ אהי׳ שבגי׳ ס״ג, כמ״ש כאן בפמ״ס עש״ה.
ובוקע ויורד דרך הפרסא וכו': ענין בקיעה, יורה על התפשטות המתחדש על מסך שכבר היה למסיים. והנה פרסא זו ה״ע סיום רגליו דפרצוף הפנימי שיצא ע״י עליית המ״ן, שהיתה למעכב על אור העליון שלא יתפשט ממנה ולמטה. אמנם עתה ע״י הזווג החדש, חזר אור העליון ונתפשט גם למטה מפרסא.