ג) והנה אחר שצמצם עצמו, הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים, כדי שיפסיק בנתיים. וז״ס יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. כנזכר בזוהר בראשית דף ל״ב אית קרומא חדא באמצעית מעוי דבר נש, דאיהו פסיק מעילא לתתא ושאיב מעילא ויהיב לתתא. ואז נשאר כל האור לעילא מהאי פרסא, והיה שם דוחק ומהודק, ואז בוקע בהאי פרסא ויורד והאיר בשאר הגוף מהטבור ולמטה. וזהו בחי' פרסא הנזכר בריש אדרא בדרוש ואלה המלכים. וזהו מ״ש בזוהר דאית חד פרסא בין המאציל לכתר.
ג) דאית חד פרסא בין המאציל לכתר וכו': כבר נתבאר בענפים הקודמים, אשר כל הארה ופרצוף נבחן על ראש וגוף, ומוכרח להיות בו ה׳ מדרגות געסמ״ב אשר כל תחתון הוא בחי' לבוש לגופא של העליון הימנו, כי ע״ב הוא לבוש לגולגלתא וס״ג הוא לבוש לע״ב וכו', וע״כ נקראת כל מדרגה תחתונה בבחי׳ נאצל לגבי העליון, שהוא מלשון הכתוב ואהיה אצלו אמון, כי משום שהוא מלביש לגופו של העליון הרי הוא אצלו, כלומר שדבוק בו, וע״כ נקרא בחי׳ אצילות שלו והעליון נקרא משום זה בשם מאציל, כי מפה שלו הוא יוצא ומתפשט בסוד התפשטות ב׳ כנודע. וזה אמרו, דאית חד פרסא בין מאציל לכתר של הנאצל, כי מנקודים ואילך נעשה הפסק פרסא בין מדרגה עליונה למדרגה תחתונה הנקראים מאציל ונאצל, כמ״ש בסמוך בע״ה.