נ) עוד טעם ב׳, לפי שנודע כי הז׳ נקודות התחתונים הם ז' מלכים שמתו אבל הראשונים לא מתו, ונודע כי בחי׳ המיתה הוא שביה״כ, לכן הז' נקודות אחרות נשארו בלא כלי, רק אור לבדו שהוא בחי׳ הנקודות, אבל הראשונים שלא מתו ונשארו עם הכלים שלהם, הנה האורות נעלמים ומתלבשים תוך הכלים, ונק׳ ע״ש הכלים שהם הכ״ב אותיות, הרמוזין בקמץ ופתח, כנז׳.
והנה הקמץ מורה על הכתר כנודע, והכתר הוא טעמים, והפתח מורה על החכמה, והם הנקודות. ולכן נקראים ב׳ נקודות אלו קמץ ופתח, כי הם מורים על ענין הנ״ל. והוא, שכל זמן שעדיין לא יצאו רק הטעמים דס״ג, שהם בחי׳ אורות אח״פ, עדיין היו האורות סתומים וקמוצים, וכשבאו בחי׳ הנקודים שהם חכמה, שהוא פתח, והוא בחי׳ העין כנ״ל, אז הם נפתחו בפתיחו דעיינין כנז׳ בתיקונים. וזהו ענין נקודת פתח, אבל בתחילה כשהיו בבחי׳ הטעמים שהם כתר, הוא קמץ, כי האורות היו קמוצים וסתומים.
נ) אבל הראשונים שלא מתו וכו': ואין להקשות על נקודה דצירי שהיא בחי׳ הבינה שגם היא לא מתה, כמ״ש הרב לעיל בענף יוד שהג״ר לא נשברו. והענין שיש בחי׳ פו״א בניקוד הצירי שהיא בינה הנקראת ארץ אדום, אשר סוד הפנים לא נשבר וכלול בפתח שהיא צד שמאל של החכמה, כמ״ש עוד בע״ה.