ב) אמנם כשאין התחתונים ראויים, האורות מסתלקים וחוזרים למעלה, שאינם רוצים להאיר למטה. אמנם עם כל זה, לא יחפוץ המאציל ב״ה בהשחתת העולם, ומאיר לתחתונים שיעור חיות ומזון ושפע הראוי לעצמם בלבד, ולא להוציא תוספות נשמות חדשות. וכיון שהשפעת אור זה בלתי רצונו, הנה הוא ממשיך אליהם אור מחיצוניותו בלבד, שהוא אור מספיק לחיות העולמות די הכרחן ולא יותר, ע״כ נקרא אור חיצוניות.
ונקרא אור האחור, שהוא הופך פניו בכעס עמהם, בסוד דומה דודי לצבי, ומאיר להם אור ההכרח עם היותו מסתלק ואינו נותן להם האור, אלא בהפיכת האחורים אל התחתונים. ונקרא אור דין לסבה זו.
ונקרא אור חוזר, כי בעת חזרתו והסתלקותו למעלה שלא להשפיע בהם שפע גדול, אז נמשך להם אור ההכרחי הזה.
ב) אמנם כשאין התחתונים ראויים וכו׳: כי כבר הוכן ענין הזדככות והסתלקות האור בגופין של הפרצופים, אלא בסוד עליית מ״ן ע״י מע״ט של הצדיקים גורמים זווג חדש בפרצופין העליונים, שאז נמשכת התפשטות הפה שהיא מלכות של ראש, בסוד ד׳ בחי׳ דאו״י הראוי לזווג על המסך שבמלכות דמלכות הנקרא טבור, ונמצאים ע״כ ע״ס דגופא בסוד אור רחמים כנ״ל.
אמנם כשאין התחתונים ראויים להעלות מ״ן ע״י מעשיהם הטובים, אז חוזר הפרצוף לסוד הזדככות המסך בסדר המדרגה, מתחילה לבחי״ג ואח״כ לבחי״ב ואח״כ לבחי״א, עד שמזדכך לגמרי כנודע, שאז נפסק הזווג והאורות מסתלקים למעלה.
שהוא אור מספיק לחיות העולמות וכו׳: כי גם אחר שהמסך נזדכך לגמרי לבחי׳ כתר שמשום זה נפסק הזווג ונסתלקו האורות, מ״מ עדיין מתפשט ובא בחי׳ או״ח מפה של ראש לגופא, אלא בסוד ממעלה למטה, כלומר מכח זווג העליון. אמנם מתוך שאין בו עצמו בחי׳ הזווג, נמצא אינו ראוי להתפשט ולהשפיע ונשאר בבחי׳ מקבל השפע לצרכו עצמו ואינו נותן לזולתו, ע״ד שביארנו לעיל בחלק הגוף שנק׳ מטבור ולמטה, כי נקרא משום זה אור נקבה. וזה אמרו שהוא אור מספיק לחיות העולמות די הכרחן ולא יותר, והבן.
ע״כ נקרא אור חיצוניות וכו׳: והוא משום שעל ידי הזווג של האור העליון על המסך המעלה את האו״ח, דרכו של האו״ח לעלות ממטה למעלה ולהלביש על עה״ס דאור ישר כנודע. ונבחן משום זה אשר ע״ס דיושר ה״ס אור הפנימית וע״ס דאו״ח ה״ס אור החיצונית, להיותם מלבישים על ע״ס דאור ישר מבחוץ.
ולפיכך בשעה שאין התחתונים ראויים להעלות מ״ן שהפרצוף נמצא אז במצב הסתלקות דאור ישר ואין שם רק אור חוזר הנמשך לו מהעליון ממעלה למטה, הרי אין לו מהעליון זולת אור החיצונית, דהיינו או״ח בלי אור הפנימית שהוא אור ישר. וזה אמרו, שנקרא אור חיצוניות.
בהפיכת האחורים אל התחתונים וכו׳: כי בהיות המלכות בסוד הזווג עם האור ישר כנ״ל, נבחנות הספירות שפניהם פונים לתחתונים, דהיינו שמשפיעים אליהם, משא״כ במצבההסתלקות, נבחנות הספירות שהפכו אחוריהם לתחתונים, כי אין ענינם להשפיע אליהם ופניהם פונים כלפי העליון לקבל ממנו שפע הקיום של עצמם לבד, והבן.
וצריך שתזכור כאן המבואר בכ״מ, אשר כל השפע המגיע לתחתון הוא בהכרח מגוף דעליון בהיותם שם כלים גמורים אבל לא מראש דעליון כי אין שם בחי׳ כלים גמורים, ולפיכך תלוי הכל רק בגוף דעליון. וכשהוא בבחי׳ ג״ר ואור ישר מפה עד הטבור, אז יכול התחתון לקבל שלימותו הימנו, וכשמסתלק האור מהגוף שאז שבו חג״ת ג״כ לבחי׳ אור נקבה כמו נה״י שמטבור ולמטה הנה נמנע השפע מהתחתון.