א) ענין אחור ופנים, וחיצונית ופנימית, כפי הנראה מוכרח שהכל דבר אחד. והענין, שבהתפשט האור להאיר למטה, הוא שיש לו חשק להשפיע תוספת נשמות חדשות בתחתונים, מה שלא היה עד עתה, וא״כ יהיה האור רחמים גמורים, כי לולי שהתחתונים ראוים אל הרחמים, לא היה יורד ומתפשט למטה להאיר תוספת נשמות שלא היו עד עתה.
ולכן נקרא אור זה אור ישר, שבא ביושר מעילא לתתא, כי כן דרכו ויושרו להאיר בתחתונים, ומטבע החסד והרחמים הוא להיות מטיבים בעולם, ונקרא אור של רחמים ג״כ לסבה הנ״ל.
ונקרא אור זכר, כי כן דרך הזכר להשפיע לזולתו שהיא הנקבה. ועוד, כי טבע של הזכר להשפיע נשמות חדשות ממש.
ונקרא אור הפנים, כי הוא מביט בעין יפה ובפנים מאירים אל התחתונים, וע״כ הופך פניו אליהם.
ונקרא אור של פנימיות, שהרי הנשמות מזווג הפנימית של המוחין באים. והם שמות של הויה המורים רחמים, ולא שמות אלהים המורים דין.
א) ענין אחור ופנים וכו׳ דבר אחד: כלומר, אור הפנים ואור פנימית אחד הם, וכן אור אחורים ואור חיצונית אחד הם. ובכלל זה מבאר ג״כ אשר אור ישר ואור רחמים גמורים ואור זכר הם ענין אחד, כמו אור הפנים ואור של פנימית הנזכר. וכן אור חוזר ואור דין ואור נקבה, הם ענין אחד עם אור אחורים ואור של חיצוניות כמו שהולך ומבאר.
והענין שבהתפשט האור להאיר וכו׳: כבר נתבאר היטב בענפים הקודמים, שכל הארה מתפשטת בחיוב על ראש וגוף, שמתחילה מתפשט א״ס על ד׳ בחי׳ חו״ב זו״ן שה״ס ע״ס דאור ישר, עד לזווג עם המסך שבכלי המלכות, או עד המ״נ שביסודה, שעי״ז יוצאות ע״ס דאו״ח ומלבישות לע״ס דאו״י ומתיחדות כאחת. והנה בזוג זה נעשים רק שורש הכלים וה״ס הראש, ואח״כ מתפשטת המלכות של ראש בסוד ע״ס שלה, עד למלכות דמלכות שנקרא טבור הגוף ושם נעשה זווג ב׳ על המסך דמלכות שבמלכות, ועולות ע״ס משם ולמעלה ומתיחדות כאחת, ע״ד ע״ס דראש הנזכר, וגם האו״ח מתפשט מטבור ולמטה באותה הכמות שהאיר והלביש למעלה.
והנה התפשטות זו של מלכות של ראש נק׳ גוף. וחלק הגוף שמטבור ולמעלה עד הראש נקרא זכר ואור של רחמים, משום שהמסך משמש בו ממטה למעלה, וע״כ בחי׳ הדין מהמסך אינו פועל בו להיותו למטה מכל הספירות שלו. וחלק של הגוף מן הטבור ולמטה עד הסיום נקרא נקבה ודין, משום שכח הדין דהיינו המסך הוא כל שורשו, שמשם מתפשט לו האו״ח ממעלה למטה.
ולפיכך נבחן מקום זה שמטבור ולמטה אשר אין שם מבחי׳ ע״ס דאור ישר, אלא מבחי׳ ע״ס דאו״ח לבד. ונבחן שפניהם כלפי מעלה, כלומר, כלפי אוה״ח שבעה״ס שמטבור ולמעלה כדי לינק ולקבל משם, אמנם הספירות שמטבור ולמטה בעצמם אינם יכולים להשפיע ולהתפשט עוד, וע״כ נעשה שם הסיום של הפרצוף להיותם מקבלים ואינם יכולים להשפיע.
ועי׳ בעה״ח ענף ג׳ ובפמ״ס אות ב׳ בסוד הזדככות המסך והסתלקות האור הנוהג בגוף דכל פרצוף, אשר בעת שמזדכך המסך לבחי׳ כתר שוב אין שם זווג כלל והאור מסתלק ושב לשורשו.ונמצא משום זה אשר אפי׳ חלק הגוף הזה שמטבור ולמעלה שהיה נקרא אור זכר ואור של רחמים, נעשה עתה מסבת ההסתלקות ממש כמו בחי׳ חלק הגוף שמטבור ולמטה, דהיינו שאין בו רק התפשטות או״ח ממעלה למטה, כלומר שהאו״ח נמשך ומתפשט אליו מהמסך שבע״ס דראש בכל הכמות שמאיר ומלביש שם, אבל ע״ס דאור ישר הבאים מזווג כבר הסתלקו ואינם וכיון שאין בו זווג אין בו השפעה, ונמצא שגם אפי׳ הספירות שמטבור ולמעלה נבחנים למקבלים ואינם משפיעים, ונקראים גם הם: אור נקבה ואור דין ואור דאחוריים ואור דחיצוניות, כמו הספירות שמטבור ולמטה.