ט) וטעם הדבר, כי כל דבר שבא בתחילה בבחי' שורש ועיקר, אינו מסתלק אח״כ בעת הפגם, אמנם מה שבא לה בסוד תוספות בעת התיקון, שהם ט' חלקים האחרים, אלו הם מסתלקים בעת הפגם, משא״כ אם באו מתחילה קודם התיקון בסוד שורש ועיקר, שאז אם יפגמו התחתונים לא יוכלו להסתלק.
ט) בבחי' שורש ועיקר וכו' בסוד תוספות וכו': דע, שב' כוללים שלימים נבחנים בכל העולמות בכללות. כולל א', ה״ס ה' פרצופין געסמ״ב דא״ק הנמשכים מצמצום א'. כולל הב', ה״ס ה' פרצופין געסמ״ב דב״ן החיצון, שנק' פרצוף ע״ס דנקודים שנמשכים מכח צמצום ב', שה״ס צמצום נה״י דא״ק. וה״פ געסמ״ב דב״ן הנזכרים ה״ס שורש ועיקר של ד' עולמות אבי״ע: שפרצוף גולגלתא ה״ס ע״ס דנקודים גופי', וע״ב ה״ס עולם אצילות. וס״ג מ״ה וב״ן שלו ה״ס ג' עולמות בי״ע התחתונים.
והנה לפי״ז היו צריכים ה״פ געסמ״ב דב״ן לקבל אורותיהם מה״פ געסמ״ב דא״ק, אשר כל בחי' מב״ן תקבל מבחי' שכנגדה בא״ק, דהיינו גולגלתא דב״ן מגולגלתא דא״ק, וע״ב דב״ן מע״ב דא״ק, וכו' על זה הדרך, שבאמת כן יהיה בגמר התיקון. אמנם בטרם זה נתקנו העולמות באופן אשר כל ה' הפרצופין געסמ״ב דב״ן אינם מקבלים זולת מד' הפרצופין עסמ״ב דא״ק, ונמצא משום זה שגם כל פרטי הפרצופין מן ב״ן הכולל כולם הם חסרי כתר, משום שאינם מקבלים מפרצוף גולגלתא דא״ק, אלא מע״ב ולמטה שה״ס חכמה דא״ק, כאמור.
ובזה מיושבת קושי' גדולה, כי לפי המתבאר נמצא כל החסרון של פרצוף הנקודים משום שיצא רק בבחי' ראש ותוך של הפרצוף ונפסק על הטבור שנק' כתר מלכות כמ״ש לעיל בדף קע״ט בפמ״א ד״ה בחי' ז״א עש״ה. שזוהי סיבת שביה״כ, להיות האור בבחי' פרצוף שלם רת״ס והכלים חסרי הסוף, וע״כ נשברו ומתו. כלומר שירדו לבי״ע.
ולפי״ז מובן מאליו, שכל עיקר תיקונם של הכלים דנקודים תלוי בהשלמת זה החלק שמטבור ולמטה, וא״כ קשה איך אח״כ בעולם התיקון, אנו מוצאים את גבול האצילות ממש באותו המקום והגבול של אצילות דע״ס הנקודים, דהיינו על הטבור שנק' כתר מלכות דנקודים, וכל שמטבור ולמטה נשאר בבי״ע כמקודם, כמ״ש לעיל ענף י״א אות ט' בפמ״א ד״ה אמנם ע״ש. ועוד, איך יצוייר ג״ר בפרצופי אצילות כיון שכלים דסוף חסרים, שזה גורם חוסר אור הג״ר, כנודע.
והענין שכל האורות והתיקונים של ה״פ געסמ״ב דב״ן באים רק ע״י מ״ה החדש שה״ס התלבשות א״ס בחכמה דא״ק וכו' כמ״ש בע״ח שער ג' פ״א עש״ה. שה״ס ע״ב דא״ק שהתלבשותו הוא במסך דבחי״ג, אשר כל רת״ס שלו מסתיימים למעלה מטבור. ולפי שנשתתפה עמו בחי״ד שה״ס מלכות דא״ק קנה בזה שם מ״ה החדש כמ״ש כאן בפמ״ס אות ב' עש״ה. שלפי״ז נמצא, שבאותו מקום שיצאו ע״ס דנקודים עד הטבור שהיו חסרי סוף, יצאו עתה ע״סדאצילות בפרצוף שלם לגמרי מראש תוך סוף, דהיינו מבחי' ע״ב דא״ק, שכל קומתו נשלם למעלה מטבור כאמור. ובזה נתקנו כלים דב״ן שנפלו לבי״ע וחזרו להיות כלים שלימים לבחי' אצילות ובשלימות דרת״ס.
והנה נתבאר שכל תיקון ה״פ דב״ן הכללי נמשכים מע״ב דא״ק ולא מפרצוף גולגלתא דא״ק. וז״ס שכל פרצופי ב״ן המה חסרי הכתר, כי זה התפשטות הב' דעולם התיקון שנק' מ״ה החדש, אע״ג שבערכו עצמו יצא בה' פרצופין שלימים שנק' געסמ״ב דמ״ה החדש, אמנם כלפי הב״ן שהוא השורש והעיקר נבחן שחסר לו הכתר, כי כל ה״פ געסמ״ב השלמים בכל רת״ס שלהם, נמצאים בערך הב״ן שהמה עוד חסרי הסוף, משום שמ״ה כולו הוא בחי' ע״ב דא״ק, וע״כ לא יוכל להשלימו רק למעלה מטבור כנ״ל.
וז״ס שאין אורות אלו הנמשכים ע״י מ״ה החדש קבועים וקיימים בכלים דב״ן. והוא מפני שאינם משורשם שמתחילת אצילותם בנקודים, ששם יצאו בקומת הגולגלתא כנ״ל בע״ח דף קס״ו ע״ש והבן היטב.
ובזה מתבארים דברי הרב דכל שבא בתחילה בשורש ועיקר, דהיינו בע״ס דנקודים עד הטבור, שהם נתקנו אח״כ באופן שהאורות באו לכלים של עצמם, הם אינם יכולים להסתלק בשעת הפגם כי כבר קנו כל השלמתם. אמנם מה שבא אח״כ בעת התיקון בסוד תוספת, דהיינו ע״י מ״ה החדש שבירר מהכלים שלמטה מטבור דב״ן וחיברם לאצילות, זהו רק בסוד האורות דמ״ה הנשלמים למעלה מטבור, שע״י כך יצאו ט״ר דב״ן באצילות, כמ״ש במקומו. והנה כל זה נק' בשם תוספות משום שעדיין האורות אינם נמצאים בכלים של עצמם, אלא בחיבור דכלים ואורות דמ״ה ואין זה עוד גמר תיקונם, וע״כ אינם קבועים ויכולים להסתלק בשעת הפגם עד גמה״ת שאז יושלמו כלים דב״ן שלמטה מטבור בבחי׳ פרצוף גולגלתא, כי יושלמו הכלים בערכם עצמם ואז יגיע להם השפע מן פרצוף גולגלתא דא״ק, ונמצאים האורות בכלים של עצמם משורשם, ולפיכך יהיו קבועים וקיימים ולא יסתלקו עוד לנצח. ועיין כ״ז כאן בפמ״ס באורך.