ה) והנה הטעם לזה שלא יצאו על דרך התיקון ולא יצטרכו לשבירה שאח״כ יהיה התיקון, הסבה לזה כי תכלית הכוונה היה להוציא ולעשות בחי' קליפות החיצונים, כי הם צריכות בעולם לתת שכר טוב לצדיקים, ולהעניש לרשעים שהיה עתיד לברוא אח״כ, וע״כ יצאו הנקודות הנ״ל בלתי תיקון, כדי שהכלים שלהם לא יוכלו לסבול את האור וישברו, ושבירתן זו הוא טהרתן, כי אז נתבררו הזוהמא והסיגים שבהם, ונעשו קליפות הם הטומאות, כאשר היה בדעתו יתברך. ואח״כ חזר לתקנם, והקדושה שבאותן הכלים נתעלו למעלה על ידי התיקון, אך לא הובררה הקדושה לגמרי כמ״ש בע״ה.
ה) והנה הטעם לזה וכו': כלומר, מהי הטובה שצומחת מזה לתיקון התחתונים, דלכאורה מוטב היה שיצאו ע״ס דנקודים על שלימותם ולא יהיה ענין שביה״כ שמזה נמשך כל הרעות והקלקולים בעולם התחתון כנודע. וע״כ מבאר והולך, שכל זה הוא מסיבת הרצון להטיב בסו״ה לבלתי ידח ממנו נדח.
לתת שכר טוב לצדיקים ולהעניש לרשעים: ענין שכר טוב לצדיקים הוא השגתם בעצמם לאותן המדרגות שע״י מעשיהם הטובים השיבו האורות לזו״ן העליונים. וענין העונש של הרשעים הסו״ה את זה לעומת זה וכו', שבאותו השיעור שהאדם נדחה מהשגת האור הנצחי, ממש באותו השיעור נמצא הולך ויורד לתענוגי הקלי' המזוהמים שנק' שאול ואבדון, מפני שנצמח בקרבו מין יחס להם שיוכל לסובלם.
והנה שני תיקונים נובעים משכר ועונש: א' מעצמותו, ב' מזולתו. ושניהם נוהגים הן בצדיקים והן ברשעים, כי צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ואז מסתלקים בסיבתו אורות זו״ן העליונים, ובשיעור זה יורד לתענוגי הקלי', וכשמרגיש את זה הריהו מתחזק לשוב. וכן מסתייע מזולתו, בסו״ה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים וכו'. ועד״ז מגיעים ב' התיקונים הנז' לרשעים, שיש גבול בתענוגי הקלי' שגם הרשע לא יכול עוד לסובלו, ומתוך שע״י מעשיו הרעים הולך ויורד ונשקע בתענוגי הקלי' סופו לבוא על גבולו, שמתוך כך מסתלק ועולה משפלותו ושב בתשובה, בסו״ה מוריד שאול ויעל. וכן מתחזק מזולתו, שבשיעור הסתלקותו מהקלי' מוכן להרגיש מציאות המדרגות שזכו להם הצדיקים, ע״ד אמרם ז״ל, כל או״א נכוה מחופתו של חבירו, וע״כ ענין שכר ועונש נוהג עד גמה״ת, בסו״ה לבלתי ידח ממנו נדח, והבן כי אכמ״ל.
ושבירתן זו היא טהרתן וכו': כי קודם זה היה בכאו״א מז״ת אלו חלקים שאינם ראוים לקבל אור העליון והיו מעורבים זה בזה, ואחר שנשברו נפרדו זה מזה. והחלקים הראוים לקבל האור נתעלו למעלה לאצילות ונק' קדושה, ואותם שאינם ראוים נשארו למטה ונק' טומאה. ונמצא שכל כלי מז״ת נטהרו מטומאתם וחזרו לאצילות הקדוש.
אך לא הובררה הקדושה לגמרי: כי כללות ז״ת שנפלו מאצילות, נבחנים בש״כ בחי' או״ח הנק' ניצוצין, אשר רפ״ח בחי' נבררו ועלו לאצילות, ול״ב הנשארים נשארו דבוקים בקלי' שגמר תיקונם הוא לע״ל, בסו״ה והסירותי את לב האבן וכו'.