ט) ונודע הוא, כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם מניח רושם חותם למטה בהכרח, והנה אותו האור שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור עליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימו ההוא למטה בלתי אור עליון ההוא שנסתלק, ואז ע״י התרחקו ממנו אור העליון, נעשה אז אותו אור הנשאר ונתהוה ממנו בחי' כלי, כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אח״כ גרם להעשות מציאת כלי.
ט) מניח רושם חותם למטה בהכרח: בסו״ה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וכו', כי כל אור שכבר היה בכלי ונסתלק ממנו משאיר אחריו בכלי בחי' אור של תשוקה עצומה לחזור ולהמשיך אותו האור שכבר היה בו והוא נקרא רשימו כי בטוח על כן שיחזור האור ויתלבש בו כמקודם.
נעשה אז אותו אור הנשאר ונתהוה ממנו בחי' כלי: והיינו דוקא לז״ת, אבל לג״ר עדיין להתפשטות ב' המה צריכים, כמ״ש בע״ח שער מול״מ פרק ג' עש״ה. ורשימו זו דעקודים מתלבשת תוך פרצוף ס״ג.
בחי' כלי: כל המדובר כאן בענין כלי, יורה בדיוק ענין הכשרתם להתלבשות העצמות בהם, אשר זהו תכלית הנרצה מענין הכלים.
כי סיבת התפשטות האור והסתלקותו אח״כ גרם וכו': יש חילוק בזה, כי בכלים דג״ר היה ההתפשטות גורם מציאת כליהם, ובכלים דז' תחתונות שהם זו״ן היה ההסתלקות גורם למציאות הכלים, כמו״ש בע״ח במול"מ פ״ג עש״ה.
והסתלקותו אח״כ גרם להעשות מציאת כלי: והנה לעיל אומר, דהאור חוזר של התפשטות א' עושה בחי' כלי, ופה אומר אשר ההסתלקות עושה בחי' הכלים. ובע״ח בשער מטי ולא מטי אומר אשר התפ״ב עושה בחי' כלים, ועוד סיבות לכלים מובאים בע״ח שער עקודים וטנת״א. אמנם הכל הולך אל מקום אחד, דהיינו להורות איך הכלים הולכים ונעשים לאט לאט בסדר המצבים דמדרגות ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן, שאינם נגמרים רק בביאת התפשטות ב' אחר פרצוף ב״ן שנקרא עולם האצילות, אשר התחברות המ״ה עם הב״ן גומר ענין הכלים בכל תיקונם, כמ״ש במקומו. וזה נוהג בכל פרצוף ופרצוף מפרטי הפרצופים דא״ק ואבי״ע, שהוא מטעם הנ״ל שאין הכלים נשלמים עד בחי' מ״ה המתחבר עם ב״ן, כמו שבארנו את זה בטוב טעם בפמ״ס כאן בארוכה עש״ה.