ל) והנה בבא אור הג', שהוא דין, ופוגע באור הרשימו הנשאר שהוא רחמים, ואז מכים ומבטשים זה בזה, משום שהם ב' הפכים, זה אור ישר והוא רחמים, וזה אור חוזר שהוא דין, וזה חפץ לעלות אל מקורו והוא אור הרשימו, אע"פ שאינו עולה ממש, עכ"ז חשקו וחפצו הוא להדבק ולקבל ממנו, והאור חוזר הוא חפץ לירד, נמצא ששניהם אינם שוין בטבעם, לכן מכים זה בזה, כנודע כי כל בחי' הכאות ובטישות אורות זה בזה הוא כאשר אינם שוים, ואז נופלים ניצוצים מאור חוזר היורד שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו. וזהו אור אחר רביעי.
ל) ואז מכים ומבטשים: בהזדכך מבחי"ד לבחי"ג ונעלם האור מבחי"ד ויוצאת קומת ע"ס מבחי"ג עד החכמה, הנה אז יורד או"ח מהארת זווג דבחי"ג לתוך כלי דבחי"ד הריקנית מאור. וכן כשיורד או"ח מהארת הזווג דבחי"ב לתוך הכלי דבחי"ג, שנסתלק הזווג משם אחר שנזדככה לבחינה ב', הנה או"ח זה פוגש שם בכלי הריקני את הרשימו שהניח אחריו האור אחר הסתלקותו. ומתוך שהמה ב' הפכים כמ"ש לקמן, לכן מכים ומבטשים זה בזה שאין ב' הפכים יכולים לבא בנושא אחד, דהיינו בכלי הריקני.
משום שהם ב' הפכים: כי הרשימו הוא חלק מהאור של התפשטות א' מקומת כתר, והוא חפץ בעביות דבחי"ד כדי להחזיק קומתו, אבל האו"ח הבא מהארת הזווג של בחי"ג, הוא חפץ לזכך את הכלי לבחינה שלו לבחי"ג.
זה אור ישר: כי הרשימו נשאר מהתפ"א, שנתפשטו שם כל עה"ס לקומת כתר, ונמצא האו"ח שוה עם האו"י בלי הכר ביניהם וע"כ הוא כולו רחמים.
וזה או"ח שהוא דין: שמרגע התחלת הזיכוך תכף ניכר כח הדין שבאו"ח, כי הולך ומתמעט עד שהאו"י מתעלם לגמרי, והאו"ח נשאר למטה וניכר הדין והעביות שבו.
וזה חפץ לעלות אל מקורו: כלומר, שכבר נסתלק הזווג דבחי"ד ועלה למקור שלו, ומתוך שהוא שארית מהאור הזה הרי גם הוא חושק להסתלק ולעלות אל המקור.
אע"פ שאינו עולה ממש: כי הוא בחינת הרשימו הצריך להשאר כדי להחיות הכלי ולהאיר להתפ"ב.
והאו"ח הוא חפץ לירד: כי הוא בא מזווג חדש דבחי"ג, והאור הזה הוא עתה בבחינת התפשטות אל הפרצוף, הרי שטבעם הפוך זה מזה גם מבחי' האור.
ואז נופלים ניצוצין מאו"ח היורד: כלומר, שהאו"ח מתגבר על הרשימו והניצוצות שלו באים תוך הכלי במקום הרשימו. והרשימו נדחה ועולה מחוץ לכלי ממעל לו בסוד תגין. כמ"ש לקמן.