ד) וא"ת כאשר יחזור האור הזך לירד ולהתפשט בכלי יחזור ויזדכך הכלי כבראשונה ויתבטל מלהיות בחי' כלי. התשובה בזה כמ"ש במקום אחר, כי לא חזרו כל הי"ס שנתעלו למקורם לחזור ולירד כולם, אמנם הט' תחתונים לבדם ירדו והעליונה שהוא הכתר נשארה תמיד עם המאציל, ובזה נמצא שאור החכמה הוא שחזר להתלבש בכלי הכתר, וכן כל שאר הספירות, ויכולין הכלים לקבל האור הממועט ממנו עתה ממה שהיה להם בתחלה.
ד) אמנם הט' תחתונים לבדם ירדו וכו': והענין נתבאר בפמ"ס בענף ג' אות א' שמדרגות ע"ס דאור ישר יוצאות מלמעלה למטה, כלומר, שנבחנות על הזכות שבהם, דכל היותר זך הוא יותר חשוב במדרגה, עד שהכתר הוא הזך שבכולם וע"כ חשוב הוא מכולם. ולהיפך במדרגות ע"ס דאור חוזר, כי יוצאות מלמטה למעלה, כלומר, דכל היותר עב הוא יותר חשוב במדרגה, והוא משום דעביות היתירה שבכלי מלכות נעשית בהם לכתר ושורש. ונבחן בזה דעביות דבחי' ג' היא בערך כלי לחכמה דאו"ח, ועביות דבחי' ב' לבינה דאו"ח, ועביות דבחי' א' לז"א דאו"ח, והכתר שאין בו עביות כלל, לית ליה מגרמי' ולא מידי מאו"ח, אלא הוא מקבל מט"ת. ונודע דשיעור קומה דכל פרצוף נמדד רק בערכי האו"ח שבאותו פרצוף, ולפיכך אחר הסתלקות אור העקודים מסבת הזדככות כל העביות שבמסך וחזרה העביות למסך מכח האחוריים דבינה, שבזה נתעבה המסך בבחי' ז"א ובחי' ג', אשר הוא מעלה אור חוזר רק בקומת חכמה. והיינו שאומר הרב שלא ירדו אלא ט' תחתונות והכתר נשאר נעלם במאציל. ועי' כ"ז בפמ"ס ענף ג' אות ב' דנתבאר בארוכה.