ב) והנה מבחי' אזנים ולמטה נתחיל לבאר בקיצור נמרץ. דע כי מהאזנים ולמטה מתחיל שם ס"ג שבו, וכבר נתבאר שגם הוא כלול מטנת"א, ונודע כי הטעמים והנקודות לעולם נחלקים לג' חלקים, כי יש בחי' טעמים ונקודות למעלה ע"ג האותיות, וכן יש למטה מן האותיות, וכן יש באמצעית האות, והנה או"פ שבזה הא"ק יצא לחוץ דרך הנקבים הנ"ל, והנה ההבל היוצא מן הראש יוצאים דרך נקבי השערות, וכבר אמרנו לעיל שאין אנו רשאים לדבר ולהתעסק בו, ולכן נתחיל לדבר מהבל היוצא מן האזנים ולמטה, שהיא בחי' ס"ג. ונאמר כי דרך נקבי האזנים שבו יוצא אור מפנימיות א"ק הזה. ופשוט הוא שבצאתו לחוץ מתעבה קצת, נמצא כי אור שנשאר בפנימיות א"ק גדול מזה האור היוצא לחוץ ממנו, אבל ודאי שזה האור היוצא, גדול הוא מבחי' כלים והגוף של א"ק הזה, וזה פשוט. והנה כאשר יצא האור דרך נקבי האזנים ימנית ושמאלית, נתפשטו האורות אלו מבחוץ ממקום האזנים עד מקום שבולת הזקן, ונמשך בהתפשטותו מנגד התפשטות שער הזקן הצומח בלחיים בצדדי הפנים, וכנגדו מתפשט ונמשך האור הזה עד שמגיע למטה בשבולת הזקן, ושם מתחברים האורות היוצאים מב' נקבי אזנים, אמנם לא נתחברו בחיבור גמור, אלא נשאר ביניהם חלל מעט.
ב) והנה מבחי' אזנים ולמטה וכו': כל המדובר כאן הוא בהוי"ה ראשונה שיצאה מא"ק הפנימי ולחוץ שנקרא ע"ב החיצון, אשר בערך א"ק הפנימי נק' ס"ג, ויש בו ה' פרצופין ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, שבערך א"ק הפנימי ה"ס: גולגתא, כתר. עינים, חכמה. אזנים, בינה. חוטם, ז"א. פה, מלכות.
כי הטעמים וכו' נחלקים לג' חלקים וכו': דהיינו ע"פ הבחן האו"י, וטעמים עליונים ה"ס בינה, שהיא לגמרי למעלה מאותיות שהם נהי"מ כנ"ל. וטעמים אמצעים, ה"ס פסיק ומקף כזה שהם מתלבשים באמצע האותיות, והם בחי' ז"א, שנחלק על טבורו, דחג"ת שלו עד הטבור ה"ס מקף, ונה"י שלו מתלבשים על כל קומת האותיות שה"ס פסיק. וטעמים שמתחת לאותיות ה"ס מלכות עצמה שיצאה לבר מרישא, כמו"ש לקמן. ועד"ז נבחנות הנקודות ג"כ.
שבצאתו לחוץ מתעבה קצת: דע"כ נקרא יציאה לחוץ מא''ק הפנימי.
שזה האור היוצא גדול הוא מבחי' כלים וכו': כלומר, שערות דיקנא שהיא ג"כ בחי' בינה הוא נגרע מבחי' כלים וגוף דא"ק, מפני שכל יניקתם מבחי' כלים דא"ק, אבל זה האור היוצא דרך נקבים דהיינו מבחי' ע"ב דא"ק ואורו עצמו, ודאי שגדול הוא מבחי' כלים דא"ק.
נקבי האזנים ימנית ושמאלית: כל אלו ה' ההבחנות גלגלתא עינים אזן חוטם פה הוא על בחי' א"ק הפנימי, אשר ע"ב החיצון יוצא הימנו על ד' בחי' דאו"י עד לזווג דהכאה בפה כנ"ל ומלביש על ע"ב הפנימי במקומות אלו והבן. ונודע שאין כלים אלא מג' בחי' בג"ד, וע"כ תבין שכלים דה' פרצופים כח"ב זו"ן הפנימים ה"ס בחי"ב ובחי"ג, וכלים דה"פ חו"ב זו"ן דמקיפין ה"ס בחי"ד שה"ס מסך העב דבחי' א"ק הפנימי המתלוה לכל ה"פ אלו להמשיך להם גדלות האור דא"ק הפנימי לאט לאט, וע"כ נקב ימין דאזן ימין ה"ס מקיפין ונקב שמאל דאזן שמאל ה"ס פנימים.
עד מקום שבולת הזקן: היינו משום דכלים פנימיים מסיימים קומת הפרצוף. וכיון דכלים פנימיים דאוזן הם בחי' ב' ובחי' ג' ולא בחי' ד', ע"כ נבחן שאור האוזן נסתיים בבחי' שפה תתאה ששם השבולת. אמנם בא"ק הפנימי נמשכת קומת הבינה עד סיום הרגלין, להיות בו קומת כל הכלים שוין זל"ז כנודע.
בלחיים בצדדי הפנים: כלומר, דאור הפנים עצמו נבחן על ע"ב הפנימי, ודו"ק.
אלא נשאר ביניהם חלל מעט: כלומר, דאפי' המלכות דה"פ דאור האוזן שהוא בהכרח בחי' ד' מ"מ אינה מתחברת עם המקיפין ממש, כי בחי' ד' דמקיפין ה"ס מסך ע"ב ובערך א"ק הפנימי, ובחי' ד' דהפנימיים ה"ס מסך דק ובערך ס"ג הכולל, והבן.