מ) אך כלים אל הגוף, שהם ז' תחתוניות, עדיין לא היה כח בראיה זו, עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, ועל ידי הסתלקות [הסתכלות] ב' מלמטה למעלה, שהם אור העקודים ואור העינים, היה האור חוזר ומלביש את הז' תחתוניות.
מ) אך כלים אל הגוף שהם ז''ת: כלומר, בערך הראש נקרא כל הגוף רק ז"ת, והוא משום אור חוטם ופה דראש, המתפשטים בגוף כמו"ש לקמן דחוטם פה הוא זו"נ.
עדיין לא היה כח בראי' זו וכו': משום דכלי הגוף הם מסוד אותיות הנופלות מפאת הביטוש דאו"פ באו"מ, שאין זה נוהג בכלים דראש, כמו"ש.
עד שתפגע בנפש הנפש: כלומר. אור א"ס ב"ה מתפשט בפה עצמו על ד' בחי', שאז או"מ ואו"פ עקודים ומקושרין בכלי אחד, וכיון שבחי' הד' עצמה מתפשטת על ד' בחי', נמצא האור ישר פוגע בנפש הנפש, דהיינו מלכות דמלכות.
וע"י הסתלקות [הסתכלות] ב' מלמטה למעלה וכו': כלומר, בסבת האו"פ שטבעו לזכך את המסך שמלובש בו, דע"כ הולך ומזדכך המסך מלמטה למעלה, שמתחילה מזדכך לבחי' ג', ואח"כ מזדכך לבחי' ב', ואח"כ מזדכך לבחי' א', עד שנמצא צורתו מזדככת לגמרי כמו הכתר, ובדרך עליתו מתמעט ג"כ האו"ח עד שנעלם לגמרי, כמו"ש לקמן בענפים הבאים בע"ה. [עי' פנים מאירות ענף ט' אות ב' ד"ה הנה קודם בסוגריים]