י) וז"ס וירא אלקים את האור ויבדל, כי נסתכל המאציל הנקרא אלקים, שהוא א"ק, באור הנפש הנק' א"ת. כי המלכות נקרא א"ת, וז"ס הנפש הנעשה מהבל הפה, אמנם רוח ונשמה נקרא אור, א"ת האור, הנפש עם נשמה ורוח, וכאשר הסתכל המאציל וראה בנפש הנקרא א"ת, אז יצאו שרשי הכלים, וזהו ויבדל, כי סוד הגוף שהוא הכלי הוא הנותן ועושה הבדלה וגבול וקצבה אל האורות. [עי' סוגיות מקבילות]
י) נסתכל המאציל וכו' שהוא א''ק וכו': א"ק, ה"ס כלי הכתר, ששם נתפשט האו''י על מסך דבחי' ד', שהוא "עב" בכל השיעור, וע"כ שבה מלכות זו להיות כתר, ובזה נשתוו קומת כל ע''ס שלו עד הכתר. ונקרא ג"כ בחי' ע"ב הכללי, והיינו על שם החכמה דשם, שהוא בכל מילואו עד קומת הכתר, ואור החכמה היוצא הימנו ולחוץ דהיינו סוד רשר"ד, הוא הנאצל הא' מן הא"ק, והבן.
באור הנפש הנק' א''ת וכו': היינו במסך הדק דבחי' ג' כנ"ל.
הנפש הנעשה מהבל הפה: כלומר, שיצא מחוץ לפה דהיינו שנזדכך מבחי' ד' לבחי' ג' ונבחן שהוא מחוץ לכלי המיוחד לו והבן.
רוח ונשמה נק' אור: כלומר, האור שעולה אליהם ע"י המלכות. אור כח"ב זו"נ נק' נרנח"י.
אז יצאו שרשי הכלים: דהיינו כל כלי הראש עד הפה.
כי סוד הגוף שהוא הכלי הוא הנותן וכו': פירוש, המלכות ה"ס הגוף והכלי, והיא הנותנת ומשפעת את האור לעליונים, כנ"ל.
ועושה הבדלה וגבול וקצבה אל האורות: ענין הבדלה, הוא ההכר בין כלים דפנים לכלים דאחור. וענין גבול הוא בחי' הסוף והסיום על אור העליון, כי מגבלת אותו שלא להשפיע אל בחי' הד', כנ"ל. וענין קצבה, היא כוללת כל הערכים וההבחנות הנוהגים בפרצופין והעולמות, שהכל נעשה על ידה וכמו"ש.