ב) ובעניין העשר מלמטה למעלה, כן הדין בכולם. כיצד, מן הכתר עד החכמה וחוזר מחכמה לכתר, וכן מכתר לבינה ומבינה לכתר, וכן עד סוף יו"ד הספירות, וכן דין זה נוהג בכל ספירה וספירה עצמה, כנודע היות כלולה כל אחד מיו"ד, וכן עד סוף כל הפרטים. ויש הפרש כי אור ישר הוא עצם אור האצילות, כדמיון אור השמש המכה בעששית, אך אור החוזר אין דומה לזה רק אור חלש יותר, כמו אור השמש המכה בעששית ומתהפך אליו, וכן הדין בכל הי"ס, ובכל ספירה וספירה עצמה כפי התפשטותו, והבן זה.
ב) ובענין העשר מלמטה למעלה וכו': פי', דעד כאן ביאר רק ספירת הכתר, ע"ד שאור א"ס מתפשט עד המלכות וממנה שב לכתר, שנאצלו ע"י זה עשרים ספי' כנ"ל, והם נבחנים בשם ע"ס של הכתר. ואומר שכן הדין בכולם, כלומר בשאר הספי' שלמטה מכתר, שהמה מתפשטים מן ספירת הכתר ג"כ על זה הדרך דהתפשט ושוב, שנק' התלבשות כמו"ש בפמ"ס.
כיצד מן הכתר עד החכמה וכו': כאן מבאר סדר יציאת ע"ס מן ספירת הכתר, ועי' בפמ"ס כאן שביארנו זה.
ויש הפרש כי אור ישר הוא עצם וכו': דכללות האור המתפשט מא"ס ב"ה אל הנאצל, בא בע"ס דאור הישר.
כדמיון אור השמש המכה וכו': פי' עד"מ כשב' דברים קשים פוגעים זה בזה, וכל אחד רוצה לעבור מעט בתוך התחום של חבירו נקרא הכאה, וישוער גודלו של ההכאה כפי גודלו של הרצון דכל אחד ואחד בהשגת הגבול של חבירו. וכן עד''ז יש בכלי המלכות מפאת הצמצום הא' בחי' מסך המעכב על אור העליון מלבוא בבחי' הד' שלה, וטבע של אור העליון להתפשט לתחתונים בכל עוז עד כמעט שנפרד ממקומו, וע"כ מדמה לאור השמש המכה בעששית, שטבע אור השמש אך להתפשט והעששית מעכבת את דרכו ונמצאים אור השמש והעששית מכים זה בזה כמו ב' דברים קשים, והבן.
אור השמש המכה בעששית ומתהפך אליו: ואע"ג שהאור מתרבה במקום שקוי השמש חוזרים לאחוריו, עם כ"ז המה רק ענף ותולדה מאור השמש הבא על העששית ביושר.
ובכל ספירה וספירה עצמה כפי התפשטותו והבן זה: פי', דכל חילוקי המדרגות בין ספירה לספירה ובין פרצוף לפרצוף ובין עולם לעולם נמשך מאיכות ההתפשטות ושוב דאו"י ואו"ח, שאין לך ספירה שתהיה דומה לחברתה, שיש בזה שינויים ובחי' עד אין קץ, וע"כ אומר "והבן זה"' שזה צריך להבין בכל ענין וענין מהחכמה הזאת, בטרם ההתבוננות בעצם הענין. ועי' פה בפמ"ס.