א) דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה לא בחי' ראש ולא בחי' סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשואה אחת והוא הנקרא אור אין סוף.
א) היה אור עליון וכו': יורנו בזה בתחילת דבריו, שכל המדובר בספר אינו בעצמותו ית', אלא באורו המתפשט מן עצמותו ית'. וכל המציאות שלפנינו הן העולמות העליונים והן העולמות התחתונים, כולם הם התפשטות האור מן עצמותו ית'. ואנו מבחינים במציאות הכללית הזו ב' עיקרים גדולים: א' מכונה אור א"ס ב"ה שהוא צורת המציאות הכללית מטרם הצמצום, ב' המה חמשה העולמות וכל מלואם שהם: אדם קדמון אצילות בריאה יצירה ועשיה, שהיא צורת התפשטות האור מעצמותו ית' מהצמצום ולמטה. וכל האורות והתקונים שישנם בעיקר הב' נמשכים מעיקר הא'.
פשוט: דמהצמצום ולמטה אין לך שום אור שלא יהיה מורכב מבחי' כלי שהוא בחי' אור שנתעבה, אמנם מטרם הצמצום אין שינוי צורה מורכב באור המתפשט הימנו כלל, אלא אור פשוט בסוד הוא ושמו אחד.
ממלא כל המציאות וכו': כלומר, דאע"ג שיש במציאות זו בחי' מקום בהכרח, שהוא ענין הרצון לקבל מן עצמותו ית' הכלול באור א"ס ב"ה כביכול, שהרצון הזה ה"ס המקום של מציאות זו כמו"ש בפנים מסבירות עש"ה אבל לא היה שם משום זה שום בחי' עיבוי באור ומכ"ש סיום וגבול, אלא אור א"ס ב"ה היה ממלא את כל המקום אפילו לבחי' אחרונה.
מקום פנוי אויר ריקני וחלל: מסבת הצמצום נעשו ג' מעוטין אלו כמו"ש לקמן.
ולא היה לא בחי' ראש ולא בחי' סוף: משורש הצמצום נמשכו ב' מיעוטין: א', בחי' האמצע והסוף, שהמה עשר ספירות דעגולים. ב' הוא בחי' ראש, שה"ע ע"ס דיושר.
והוא הנק' אור א"ס ב"ה: משום שאין בו אפילו מבחי' עגול.