רנב) והנה כאשר חטא אדה"ר נתהפך העולם, וגרם פגם בארבע עולמות הקדושים, וגרם תיקון בד' עולמות דקליפה, וזה ענינם. כי הנה על ידי חטא של אדם הראשון הגיע הפגם בעולם אצילות עד א"א דקדושה כביכול, וזה סוד ישת חשך סתרו, ואז אין א"א דאצילות מאיר, אבל נגנז באו"א, ואו"א הם מאירין באצילות, וא"א מאיר על ידם מתוכם, והרי זה פגם אחד.
רנב) הפגם בעולם האצילות עד א"א דקדושה כביכול וכו' אין א"א דאצילות מאיר אבל נגנז באו"א ואו"א הם מאירים באצילות. כי מטרם החטא היה א"א מאיר באצילות המוחין דע"ב דמזלא, שמהם באו כל המוחין דז"א ונוקביה, עד שז"א הלביש את א"א, ונוקבא את או"א עלאין. והפירוש הוא, כי ז"א בקטנותו יוצא מבחינת ה"ת בנקבי עינים, ואין לו אלא ו"ק כי חסר נה"י דכלים וג"ר דאורות. וכדי להשלימו בג"ר הוא עולה למ"ן לאו"א, ואו"א יותר למעלה, עד שנמשכים המוחין מע"ב ס"ג דא"ק, המורידים ה"ת מנקבי עינים, ואז יוצאים נה"י דכלים וג"ר דאורות. וטעם הדבר הוא, כי מתוך שע"ב דא"ק אין בו מבחינת צמצום ב' ולא כלום, ע"כ האור הנמשך ממנו, מוריד ה"ת בחזרה מעינים לפה, כמו שהיה בצמצום א'. וע"כ רק עתיק יכול לקבל אלו המוחין דע"ב ס"ג דא"ק, להיות בו גם מצמצום א', כנודע. אמנם הפרצופים דא"א ואו"א, שכבר הם מצמצום ב', אינם יכולים לקבלם זולת ע"י עליתם לעתיק. וכן הם צריכים למ"ן דמזלא, כי בהם נכללת המלכות דצמצום א' עד בחינת היסוד שבה, כי אז יתכן בה ענין ירידת ה"ת לפה בעת הזווג, כנ"ל בחלק י"ג דף אלף שע"ו אות קע"ב, ובאו"פ שם. אמנם אין השערות דיקנא נכנסין לפנימיות להעשות מ"ן דצמצום א', זולת במקום ג"ר דעתיק, ששם נגנז המלכות הזו, כמ"ש שם באורך עש"ה.
וסדר העליה הוא באופן זה. כי בעת שהמוחין דע"ב ס"ג דא"ק מגיעים לעתיק, שיש בו גם בחינת צמצום ב', כי בחינת חג"ת נה"י שלו נתקנו בצמצום ב' לצורך א"א דאצילות, הנה אז מוריד ה"ת מנקבי עינים שלו אל הפה. וחג"ת דעתיק, שהיו בבחינת אח"פ לבר מראש, עולים ונעשים בחינת ראש דעתיק וחב"ד. ונמצא גם א"א המלביש לחג"ת דעתיק, שגם הג"ר שלו עולים עמהם ועומדים גם הם במקום הראש דעתיק. ונמצא עתה הפה דא"א במקום הפה דעתיק. ונבחן אז שהח' תיקוני דיקנא עלאין, העומדים בסיום הלחיים דראש דא"א, נכנסו שם בפנימיות הראש, בסוד מ"ן שבחיך דא"א, וה"ס גיכ"ק, שהוא עתה בפה דראש עתיק. וכן עולים חג"ת דא"א ונעשים לג"ר דא"א, ונמצאים גם או"א המלבישים לחג"ת דא"א, שעומדים עתה במקום ג"ר דא"א. ונמצא הגרון דא"א שבו תלוים ד' תי"ד תחתונים, עומד עתה במקום גלגלתא דא"א שמקודם לכן, וגם הם נכנסים בפנימיות הכלים, דהיינו תוך הגרון דא"א והם נעשים שם למ"ן בסוד אחה"ע. ואז נעשה הזווג דחיך וגרון דא"א, שהם במקום ג"ר דעתיק, ומתחברים ח' תי"ד עלאין עם ד' תי"ד תתאין לאחד, ויוצא עליהם המוחין דע"ב דמזלא, כנ"ל בדף אלף תקנ"ח אות ק"ה ובאו"פ שם.
ויש כאן ג' מצבים. א', הוא כשנה"י דא"א נעשו לחג"ת ועולים עמהם זו"ן וישסו"ת, ונמצאים עומדים במקום או"א עלאין הקבועים. והנה אז נכללים ג'הראשים דעתיק ודא"א ודאו"א, זה בזה, כי אין העדר ברוחני. וע"כ הגם שא"א עלה לג"ר דעתיק, מ"מ הוא נבחן ג"כ שמאיר עוד במקומו הקבוע, כמו מטרם שעלה, דהיינו בהמקום ששם מלבישים עתה או"א. וע"כ אותו הזווג שא"א עושה במקום ג"ר דעתיק, נעשה ג"כ במקומו הקבוע למטה, ואו"א העומדים שם מקבלים קומת הזווג ממנו. ועד"ז כשאו"א מקבלים קומת הזווג מג"ר הקבועים דא"א, הם עושים הזווג הזה גם במקומם הקבוע במקום חג"ת דא"א, ששם עומדים עתה ישסו"ת וזו"ן. ונמצאים גם ישסו"ת וזו"ן מקבלים קומת הזווג מאו"א הנמצאים במקומם. וענין זה נקרא כפיפת ראש. כי נבחן, שא"א שעלה עתה לג"ר דעתיק, כופף ראשו ומזדווג במקום או"א, העומדים במקום הג"ר הקבועים שלו. וכן או"א שעלו למקום ג"ר דא"א, הם כופפים ראשם ומזדווגים במקום הג"ר הקבועים שלהם, דהיינו במקום חג"ת דא"א ששם נמצאים עתה ישסו"ת וזו"ן. ואז מקבלים ישסו"ת וזו"ן מהמוחין האלו בחינת קומת נשמה.
ולמוחין דחיה, עולים נה"י וחג"ת דא"א למקום חב"ד שלו, וגם זו"ן שכבר מלבישים על נה"י וחג"ת דא"א עולים עמהם. ונמצא עתה שאין כאן אלא רק בחינה אחת של כפיפת ראש, דהיינו שא"א שבמקום עתיק כופף ראשו למקום ג"ר הקבועים שלו, ששם עומדים ישסו"ת וזו"ן. וע"כ הם מקבלים מהמוחין קומת חיה, כי המוחין המקובלים במקום ג"ר דא"א, שהוא קומת ע"ב, הם בחינת חיה.
ולמוחין דיחידה, עולים כל הט"ס דא"א למקום ג"ר דעתיק, וגם הזו"ן שמכבר מלבישים, עולים עמהם ועומדים במקום ג"ר דעתיק. ונמצאים ישסו"ת וזו"ן מקבלים עתה המוחין היוצאים שם בלי שום כפיפת ראש כלל, וע"כ הם מוחין דיחידה, כי הוא קומת כתר. אמנם הז"א הוא בחינת מלמעלה למטה דישסו"ת, וע"כ יורד עם המוחין לא"א, וחיה שמקבל במקום ג"ר דא"א, הוא יורד עם המוחין למקום או"א עלאין. ועד"ז בקומת נשמה שמקבל במקום או"א עלאין הוא יורד עם המוחין למקום ישסו"ת.
והנה נתבאר, שאין שום הפרש ביציאת המוחין. כי אינם יוצאים אלא על מ"ן דדיקנא בסוד הזווג דחיך וגרון דא"א העומד במקום ג"ר דעתיק ולא זולת. וכל ההפרש בשיעור קומות דנשמה חיה יחידה, הוא רק בענין הכפיפת ראש של א"א. שלקומת נשמה נעשו ב' בחינות כפיפת ראש, עד לחג"ת של א"א, ויוצאים המוחין בקומת ס"ג. ולקומת חיה נעשו כפיפת ראש אחת, עד לג"ר הקבועים שלו ששם קומת ע"ב. ולקומת יחידה אין שום כפיפת ראש אלא שהזו"ן מקבלם במקום עתיק ששם קומת כתר. וזכור הדברים האלו, ועי' לעיל דף אלף תתכ"ז תשובה ט'.
וזה אמרו "כי הנה ע"י חטא דאדה"ר הגיע הפגם בעולם האצילות עד א"א דקדושה, וז"ס ישת חשך סתרו, ואז אין א"א דאצילות מאיר, אבל נגנז באו"א, ואו"א הם מאירים באצילות". כי ע"י חטאו של אדה"ר נפגמו כל אלו המוחין שיצאו באצילות בבחינת תוספת, ולא נשארו בפרצופי אצילות אלא בחינת מוחין הקבועים. וחזר א"א למקום חג"ת דעתיק.ואו"א למקום חג"ת דא"א במוחין דס"ג. וישסו"ת וזו"ן למחזה ולמטה דא"א, לבחינת ו"ק בלי ראש. והנוקבא חזרה לבחינת נקודת הסיום דז"א. ונמצא שאין א"א מאיר עוד את המוחין דמזלא לאו"א וזו"ן, כמו שהאיר בג' הבחינות מטרם החטא דאדה"ר כנ"ל. אלא או"א שירדו מפה ולמטה דא"א במוחין דס"ג, הם המאירים באצילות לישסו"ת וזו"ן, שהם אינם מקבלים מהם אלא מוחין דו"ק. ומוחין דע"ב נמנעו עתה לגמרי אפילו מאו"א עלאין, כי נתבטלו כל העליות למקום הזווג דמזלא, כמבואר.