רמב) והנה זו"ן הם ב' אותיות אחרונים של הוי'ה, והם ו"ה, שהם גימ' י"א לכן הקליפות הם י"א ג"כ בסוד י"א סמני הקטורת, כמבואר אצלינו בענין פיטום הקטורת ובענין הקדיש של הודו.
רמב) זו"ן הם ב' אותיות אחרונים של הוי'ה והם ו"ה, שהם בגימטריא י"א, לכן ג"כ הקליפות הם בסוד י"א, בסוד י"א סמני הקטורת. הנה לכאורה יש סתירה, מהמבואר בסוד פטום הקטורת ובענין הקדיש בשער הכונות. כי שם נתבאר, בדף צ"ח ט"א ד"ה והנה, שהאחורים דאו"א וישסו"ת שנפלו במקום זו"ן, הם בחינת ו"ה. וע"כ הם י"א בחינות, ז' דזו"ן וד' אחורים דאו"א וישסו"ת, משום שנפלו לזו"ן נעשו כבחינת זו"ן. וכאן אומר שהאחורים דאו"א לא מתו ונשארו באצילות, וע"כ אין בהם אחיזה לקליפות ורק בז' מלכים דזו"ן בלבד, שירדו לבריאה, נתהוו בהם הקליפות הנקראים מות.
אמנם עם המתבאר בדיבור הסמוך, בענין השינוי הב' שנעשה בחטא דעצה"ד, שמשום שזו"ן עלו למקום ישסו"ת ואו"א ונעשו כמוהם, ע"כ האחורים שנפלו להם נחשבים מבחינה אחת כמו קליפות, משום שכל הנברר אל הזו"ן ממקום בי"ע באים, ע"ש. וע"ז מובנים היטב דברי הרב, כי כאן מדבר מזמן שביה"כ. וע"כ אומר שאין האחורים דאו"א וישסו"ת בחשבון הי"א בחינת הקליפות, משום שהמה לא נבררו מתחלתן רק מהמדרגה שלאחריה שהם זו"ן דאצילות. אבל בשער הכונות הנ"ל, מדבר בענין נפילת העולמות שלאחר החטא דעצה"ד, שהאחורים אלו דאו"א וישסו"ת, אינם רק בחינת זו"ן שעלו והלבישו אותם, כי או"א וישסו"ת היו יותר למעלה כנ"ל. ע"כ הם שייכים באמת לזו"ן, כי מבי"ע באו כנ"ל, וע"כ מחשב אותם שם בסוד ו"ה, שהם זו"ן.
אמנם מה שציין הרב כאן לעיין בענין הקטורת והקדיש, אין הכונה לפירוש הנ"ל, שהם ז"ת דזו"ן וד' אחורים. אלא הכונה היא לפירוש הב' המובא שם בשער הכונות בענין הקדיש דף צ"ח ט"א ד"ה עוד ירצה. שאומר שם, שד' האחורים דאו"א וישסו"ת אינם בחשבון העשתי עשר, אלא רק הז"ת דזו"ן לבד, מטעם שזו"ן הם ו"ה דהוי'ה, שהם בגימטריא י"א, ע"כ הם סוד עשתי עשר, ע"ש. דהיינו ממש כמו כאן. אבל יש להבין הדברים האלו, כי סוף סוף אין בזו"ן כי אם ז' בחינות ולמה הם נבחנים לעשתי עשר. ומה הוא הרמז שו"ה הוא בגימטריא עשתי עשר, והלא אינם אלא ז' בחינות.
והענין הוא, כי אע"פ שזו"ן הם ז"ת לבד, מ"מ יש בהם ע"ס, כנודע. וע"ס בכל מקום שהם, הם נבחנים לי"ב פרצופין, שהם עו"נ או"נ, או"א וישסו"ת, זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים. ואע"פ שכל הז"ת פו"א נשברו ומתו, עכ"ז בחינת זכר דעתיק ה"ס אור א"ס שבהם, שה"ס אור העליון שנסתלק מן הז"ת לשורשו, שמשום זה נפלו ומתו. ונמצא שלא שלטו הקליפות והמיתה רק בעשתי עשר פרצופים לבר. וזה הרמז שו"ה הם בגימטריא עשתי עשר, עי' בבית שער לכונות אות קכ"ט באור פשוט בד"ה וז"ש, עש"ה.