רכב) ואמנם בריאה לא כן הוא, כי א"א שבה הוא בסוד ו"ק שבו לבד. וג"ר של ו"ק אלו, שהם חג"ת, נשארין מגולים. וג"ת שבו הם מתלבשין בו"ק דאו"א.
רכב) א"א שבה הוא בסוד ו"ק שבו לבד, וג"ר דו"ק אלו שהם חג"ת נשארים מגולים, וג"ת שלו הם מלובשים בו"ק דאו"א. בכדי להבין דברי הרב אלו, צריך שתזכור הכלל שכל בחינה בתחתון אינו לוקח אלא מבחינה שכנגדו שבעליון. ונודע, שכל בי"ע אינו אלא בחינת תנה"י דז"ת דנקודים, וע"כ אין פרצופי בי"ע יכולים ליקח משהו מבחינת מחזה ולמעלה של ה"פ אצילות. אלא רק שכל פרצוף מפרצופי הבריאה, לוקח מבחינת תנה"י דפרצוף שכנגדו באצילות. שעתיק לוקח מבחינת נה"י דעתיק דאצילות. וא"א דבריאה לוקח מבחינת נה"י דא"א דאצילות. ואו"א דבריאה מנה"י דאו"א דאצילות. וכן ישסו"ת וזו"ן מנה"י דישסו"ת וזו"ן דאצילות. באופן שרק בחינת הרגלים דאצילות מאירים בבריאה, כי רגלי עתיק מאירים לעתיק דבריאה, ורגלי א"א לא"א וכו', כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב פי"ג. באופן, שהזווג דה"פ בריאה, נעשה בנוקבא דאצילות בהתלבשות התבונה, אמנם הזווג ממשיך הארת הרגלים מכל ה"פ אצילות, ומעבירם לעולם הבריאה. כמ"ש בבית שער הכונות דף ע"ד ד"ה ותדע. ובע"ח שמ"ב פרק י"ג הנ"ל.
אמנם לפי"ז איך אומר כאן הרב שיצאו חג"ת נה"י דא"א דבריאה, וכן באו"א דבריאה, ומכ"ש בישסו"ת וזו"ן שיצאו בע"ס שלמות, שהוא סותר אל הע"ח שמ"ב הנ"ל, שאומר שאינם לוקחים אלא בחינת הרגלים דה"פ אצילות בלבד. והענין הוא, כי כשלוקחין בחינת נה"י דעתיק, הרי חג"ת דא"א מלבישים שם על נה"י אלו דעתיק, כי נה"י דעתיק מלובשין תמיד בחג"ת דא"א. ולפיכך יש כאן גם חג"ת דא"א, דהיינו בערך שהם מלבישים לעתיק. וכן כשלוקחים נה"י דא"א, הרי ו"ק דאו"א וכל קומת ישסו"ת וזו"ן שיצאו על ידי הזווג דאו"א שירדו למקום נה"י דאו"א, מלבישים שם על תנה"י דא". לפיכך כולם באים ביחד עם נה"י דא"א כי כולם מלבישים אותו שם מחזה ולמטה.
הרי, שמצד אחד אינם לוקחים רק הבחינה מחזה ולמטה דה"פ אצילות. אלא מצד ירידת או"א לבחינת נה"י שלהם עצמם הנקראים ישסו"ת, שאז הרויח ישסו"ת ע"י הזווג דאו"א על המסך דבחי"ב וע"י התכללותם יחד, את כל חלק הפרצוף שמחזה ולמעלה דאו"א. שעי"ז נתפשטו נה"י דאו"א לקומה שלימה חב"ד חג"ת נה"י. וכן ישסו"ת וזו"ן הנכללים בהם, אע"פ שלא היה בהם מקודם לכן רק נה"י, קבלו עתה ע"י ירידת או"א אליהם כל הע"ס. ובזה תבין מה שמסיים שם בע"ח שער מ"ב פי"ג, וז"ל, כמו שעובר אור הרגלים עצמן כך עובר כל הגוף כולו דרך רגלים ומאיר למטה, עכ"ל. דהיינו כמבואר, שזה נעשה בסבת ירידת או"א לנה"י של עצמם.
ונמצא, שבאמת לא היה צריך להיות מא"א, רק בחינת תנה"י דא"א לבד, כי הזווג וההתפשטות נה"י לע"ס לא נעשה כי אם באו"א שירדו למקום תנה"י דא"א, ואין שם בחינת חג"ת כלום. אמנם חג"ת של א"א באו עם תנה"ידעתיק להיותם מלבישים עליהם באצילות. ובזה תבין מה שהרב אומר כאן שחג"ת דא"א נעשה לרישא מגולה, שפירושו בבחינת רדל"א שנעשה לרישא מגולה באצילות. וכן אומר במפורש להלן אשר המלכות דאצילות שנעשתה לעתיק דבריאה, היא מתלבשת בחג"ת דא"א אלו. וכן בע"ח שער מ"ז פ"ו אומר שחג"ת אלו נעשו לעתיק, ונחשבים עוד לבחינת אצילות עש"ה. הרי שהחג"ת דא"א משמשים לראש עתיק. והוא מטעם הנ"ל, כי מצד פרצוף א"א עצמו אינם יכולים לבא כאן בבריאה, כי הבריאה אין לה חלק רק בתנה"י דא"א, ולא מחזה ולמעלה שלו, אלא שנמשכו עם נה"י דעתיק. וע"כ גם עתה נעשו רק לבוש אל עתיק בסוד רדל"א, הנקרא רישא מגולה. להורות שאינו מצטרף לבחינת ה"פ בריאה, ונחשבים עוד לבחינת עולם אצילות, כי א"א דבריאה אין לו חלק בחג"ת כמבואר.
ונמצינו למדים, כי כל אלו ה"פ א"א ואו"א וישסו"ת וזו"ן שבבריאה, הנה כל אלו קומתם שוה. שהרי חג"ת דא"א שנעשה לבוש לעתיק, הוא בחינת רישא מגולה, ואינו בחשבון ה"פ בריאה. ונמצא שה"פ בריאה הם מתחילים מנה"י דא"א. אשר עליו מלביש בקומה שוה ו"ק דאו"א, כי הם ירדו לנה"י שלהם שהם ישסו"ת המלבישים לנה"י דא"א דהיינו מחזה ולמטה שלו. גם ישסו"ת וזו"ן נתלבשו זה בזה ונעשו לקומה שוה, כמ"ש הרב להלן. ונמצא שו"ק דאו"א שוה עם נה"י דא"א, ועם ישסו"ת וזו"ן. הרי שכל ה"פ אלו הם בקומה שוה ממש, וכולם משתוים עם תנה"י דא"א. וזה שאומר הרב בשער הגלגולים הקדמה י"א, שכל ה"פ בריאה הם כנגד פרצוף אחד שבעולם האצילות, דהיינו כנגד פרצוף ישסו"ת המלביש מחזה ולמטה דא"א. אלא שיש בתוכו נה"י דא"א, וו"ק דאו"א, ועליו מלבישים בקומה שוה הזו"ן, כנ"ל.