רה) ולכך לא אמר ג"ס מקננא בכורסייא רק אמא לבדה, כי היא לבדה תבונה היא המתפשטת בז"א דאצילות ומאירה בבריאה. והיא לבדה מקננא בכורסייא. כי הג"ס אינן מתפשטין, רק שמקבלת הארה מהם, ובכחם היא מקננא בכורסייא, ומן התבונה לבד הם המוחין של הבנים שלה, אשר היא מתפשטת בהם בסוד או"פ, מוחין פנימים, ורובצת עליהם בסוד מוחין דאור מקיף. בסוד שהיא נקרא קו ירוק שמקיף את העולם, זו"ן.
רה) תבונה היא המתפשטת בז"א דאצילות ומאירה בבריאה, והיא לבדה מקננא בכורסיא כי הג"ס אינם מתפשטים רק שמקבלת הארה מהם. כבר ידעת ששורש בי"ע הוא מחזה ולמטה דז"ת דנקודים, אשר בצמצום ב' עלתה מלכות המסיימת שבנקודה דעוה"ז, למקום בינה דגופא הנקרא ת"ת, וסיימה הז"ת במקום החזה שלהם. ויצאו ב"ש ת"ת שמחזה ולמטה עם נהי"מ, לבחינת חלל פנוי, שמתחת נקודת הסיום, כנ"ל בדברי הרב דף א' תתפ"ט אות ג' ע"ש, ובאו"פ.
ונתבאר שם, שמבחינת ב"ש ת"ת נעשה לעולם הבריאה, ונה"י לעולם היצירה, ומלכות לעולם העשיה, ע"ש. ובזה תבין שלעולם הבריאה אין שום חלק באו"א דאצילות. כי נודע, שכל בחינה צריכה לקבל מבחינה שכנגדה בעולם העליון. וכיון שאין בעולם הבריאה רק בחינת ב"ש תחתונים דת"ת, שהוא בחינת ז"ת דבינה דגופא, ובג"ר של הבינה דגופא אין להם מאומה, כי הוא בחינת שליש עליון דת"ת שנשאר למעלה בז"ת דנקודים, דהיינו למעלה ממלכות המסיימת דצמצום ב'. א"כ הם יכולים לקבל רק מישסו"ת דאצילות, שהם בחינת ז"ת דבינה כמו בחינתם, ואינם יכולים לקבל מאו"א דאצילות, שהם בחינת ג"ר דבינה.
וזה אמרו "כי היא לבדה תבונה, היא המתפשטת בז"א דאצילות ומאירה בבריאה". דהיינו כנ"ל, כי הבריאה היא בחינת ז"ת דבינה דגופא, ומחויבת לקבל מז"ת דבינה שבאצילות, שהם ישסו"ת. וזה אמרו "כי הג"ס אינם מתפשטים רק שמקבלים הארה מהם ובכחם היא מקננא בכורסייא ומן התבונה לבד הם המוחין של הבנים". דהיינו כמבואר כי הג"ר שהם או"א, אין להם שום יחס עם הבריאה שיוכלו להאיר להם. אלא שאו"א נעשים עם ישסו"ת לפרצוף אחד, ומקבלים גם ישסו"ת את המוחין דאו"א, וישסו"ת היא המאיר אל הבריאה את המוחין דאו"א, כי ישסו"ת הם הבחי' שכנגדם של עולם הבריאה. ונמצא כי מן התבונה לבד הם המוחין של הבנים שלה, אשר היא מתפשטת בהם, ולא הג"ר שהם או"א עלאין. ומה שאומר תבונה ולא ישסו"ת, הענין הוא, כי בכל מקום שאומר הרב תבונה, כוונתו היא גם ליש"ס. וכן בכל מקום שאומר אמא עלאה, כונתו היא גם לאבא עלאה. וזכור זה.
מתפשטת בהם בסוד או"פ מחין פנימים ורובצת עליהם בסוד מוחין דאו"מ. כי אלו המוחין מזווג הב' של או"א, שהם יורדים למקום ישסו"ת כנ"ל, הנה הם שם רק בחינת או"מ אל הבנים זו"ן. כי המוחין הפנימים דזו"ן הם באים רק מישסו"ת, שהם חסדים מגולים, אבל מוחין דאו"א עצמם, שהם חסדים מכוסים, אינם מיוחסים לזו"ן זולת לבחינת או"מ, בסוד ם' דצל"ם, כמ"ש היטב בחלק י"ד. והנה עתה בסוד זווג הב' דאו"א שנקרא רובצת, הרי המוחין ההם רק מבחינת או"א לבדם, שהם חסדים מכוסים, ואין בהם מבחינת ישסו"ת כלום. וז"ש, שהם מכונים רובצת משום שהם המוחין שהוא ראוי לקבל בעת גדלות בסוד ם' דצלם, כי הם מוחין דאו"א. ומתוך שהמוחין אלו ירדו עתה ממקומם ונתלבשו במקום ישסו"ת, הםנבחנים לרובצת, שמורה על ירידת קומה. אמנם הם מתפשטים בהבנים מחמת רביצה זו בסוד או"פ, כי ע"כ ירדו למקום ישסו"ת, שהם בחינת הראש אל הזו"ן והבריאה. ומישסו"ת הם יכולים לקבל עכשיו את המוחין דאו"מ לבחינת או"פ, כנ"ל בדיבור הסמוך. ועכ"ז הם משאירים להזו"ן בבחינת ו"ק בלי ראש, כי הם לחסדים מגולים צריכים, כנ"ל. אבל פרצופי הבריאה מקבלים המוחין אלו לבחינת ג"ר, אלא בתוך לבושי ישסו"ת, כנ"ל בדיבור הסמוך.