קצג) ודע כי ב' מיני זווגים יש באו"א דאצילות: א', בהיותן למעלה שוין בקומתן, וב' בהיות אמא רביעא על בנין, שמתלבשין נה"י שלה תוך ז"א לתת לו מוחין כנודע, ואז צריכה אמא להשפיל עצמה למטה לכנוס תוך ז"א. והנה ב' זווגים אלו, הא' הוא סוד או"א והב' הוא סוד יש"ס ותבונה. רק שאנו צריכין לדבר דרך נסתר ואתה תבין מעצמך.
קצג) הא' ה"ס או"א והב' ה"ס ישסו"ת רק שאנו צריכים לדבר דרך נסתר ואתה תבין מעצמך. הנה יש כאן סוד נורא מאוד, ואם הרב כסה הדברים מי יהין לגלותם. ועכ"ז מוכרח אני להרים הלוט מעל הדרוש הזה בשיעור שיספיק להבין את קשרי החכמה, ומקצתו תראה אם ה' יהיה בעזרך. וצריך שתזכור מה שכתב הרב ההפרש שבין או"א לישסו"ת, שהם בערך הטעמים דס"ג, כלפי נקודות דס"ג. שבחינת או"א הם כטעמים דס"ג, המסתיימים למעלה מטבור, ולא ירדו מעולם למטה מטבור דא"ק, הנקרא מ"ה וב"ן דא"ק. אבל בחינת ישסו"ת, דומה לנקודות דס"ג דא"ק, שירדו למטה מטבור דא"ק, ונתלבשו ונעשו לאחד עם מ"ה וב"ן דא"ק. וע"כ נעשו בהם ענין השיתוף דמדת הרחמים בדין, כי הב"ן דא"ק שה"ס ה"ת, נתחברה ונעשה אחת עם הנקודות דס"ג דא"ק, שהם ה"ר, שז"ס ותלכנה שתיהן. כי העליון היורד למקום התחתון נעשה כמוהו, וע"כ נעשה הס"ג שהוא ה"ר, לבחינת ב"ן שהיא ה"ת ומלכות. וכן להיפך שהב"ן שהיא מלכות נעשה כס"ג שהיא בינה וה"ר. וקבלה מדת הדין שהיא מלכות לצורת מדת הרחמים שהיא בינה. עי' בדברי הרב לעיל בדף שצ"ז ובאו"פ שם בד"ה או"א.
ומבחינה זו נקראו או"א, בשם ע"ב דס"ג. כלומר, שהם דומים לטעמים שהם ע"ב דס"ג, שבהם לא נעשה כלל ענין צמצום ב' דהיינו עלית ה"ת לנקבי עינים, כנ"ל. וישסו"ת נבחן לס"ג דס"ג, שבהם נעשה ענין עלית ה"ת בנקבי עינים, שהוא השיתוף דמדת הדין עם מדת הרחמים הנקרא צמצום ב', כנודע.
וכל ענין השיתוף חזה שנעשה בס"ג דס"ג, היה בכדי להמציא ענין שכר ועונש בעולם, כמ"ש הרב בע"ח שער י"א פ"ו בביאור דברי חז"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות ולמה נברא בעשרה מאמרות אלא ליתן שכר טוב לצדיקים ולהפרע מהרשעים וכו' ע"ש. כי נתחדש כאן ענין עיקר ותוספות בפרצוף זו"ן, דהיינו ע"ד הקטנות וגדלות שיצאו בעולם הנקודים גופיה. אשר תחילה יצאו הע"ס דנקודים בבחינת הקטנות מנקבי עינים דס"ג, אשר הג"ר היו בבחינת אב"א, והז"ת דנקודים בבחינת ו"ק בלי ראש. וזה נבחן לבחינת עיקרם של הזו"ן. ואח"כ יצא ע"י עלית מ"ן אור חדש מע"ב וס"ג, שאור הזה חזר והוריד הה"ת מעינים למקומו הקודם לפה, שמתוך כך חזרו אח"פ שנפלו מראש לגוף, ועלו והשלימו לע"ס דראש, ונעשו הג"ר דראש בבחינת פב"פ. וכמו כן נתפשטו המוחין האלו ממעלה למטה אל ז"ת דנקודים. ואז גם המחזה ולמטה שלהם, שהיו למטה מפרסא בפרודא מאצילות, נתחברו שוב עם הז"ת דנקודים ונעשו לבחינת השלמה לע"ס דז"ת אלו דנקודים, וגם הם קבלו המוחין דפב"פ דג"ר דאצילות. ומתוך שעברו על גבול הפרסא ובאו למקום בי"ע נסתלק האור מהם ונשברו ומתו, כנודע.
אמנם אם היו מקבלים המוחין דרך עליה, ולא היו מתפשטים למטה מפרסא דאצילות, ע"ד המוחין דע"ב ס"ג הבאים בעולם האצילות לאחר התיקון, ודאי שלא היו נשברים. כי בעולם האצילות נעשהתיקון הגניזו דה"ת ברדל"א, אשר משום זה אין הזווג דע"ב ס"ג נעשה, רק על בחינת יסוד דאמא, ואין המוחין דע"ב מתפשטים כלום במלכות דאמא. וע"כ נשארת המלכות דאמא תמיד בקטנות דה"ת בנקבי העינים, ולפיכך זו"ן המקבלים המוחין דגדלות מאו"א, אינם יכולים לקבל המוחין ההם, אלא רק בעת עלותם למעלה ממלכות דאמא. כי אין המוחין מתפשטים כלום ממלכות ולמטה, משום שהמלכות דאמא אינה נכללת בהזווג דע"ב ס"ג, כי גנוזה ברדל"א ואינה באה בזווג לעולם. ולפיכך נקראים תמיד המוחין דגדלות, בשם מוחין דעליה, כי אין זו"ן יכולים לקבלם, זולת בדרך עליה למעלה ממלכות דאמא. ומתוך זה נשמר הפרסא שנעשה בצמצום ב', ואין המוחין נמשכים עוד לבי"ע, כבזמן שביה"כ.
וגם נקראים מוחין דתוספות. והוא רומז על התיקון הנ"ל של המלכות דאמא, שאין ז"א יכול לקבל אלו המוחין, אלא בדרך עליה, שמתוך זה נשמר היטב גבול הפרסא, בסוד עד פה תבא ולא תוסיף. דהיינו שלא ימשיכם ממלכות דאמא ולמטה, כי הוא מוסיף על שיעור המוחין ההם. שהרי אפילו באו"א, שהם ע"ב ס"ג, אינם נמשכים רק עד המלכות שלהם, וע"כ גם זו"ן לא יוכלו להוסיף עליהם משהו בכדי להמשיכם למטה ממלכות דאמא. וע"ש הוראה זו הם נקראים מוחין דתוספות והבן היטב.
ובזה תבין שענין שביה"כ היה, בסוד כל המוסיף גורע. כי לולי היו נשמרים מלהמשיכם ממטה למלכות דאמא, דהיינו כמו שהם באמת בהזווג דע"ב ס"ג, הנה אז לא היו המוחין נמשכים לבי"ע, והיו חיים וקיימים לעולם. וכיון שהוסיפו על שיעור המוחין, והמשיכו המוחין ממלכות דאמא ולמטה, נסתלק מהם האור ומתו, שכל המוסיף גורע. וז"ס שאמרו בזוהר שהשבירה היתה בסוד שכל אחד אמר אני אמלוך. דהיינו כנ"ל, כי המשיכו האור תוך המלכות דאמא, שה"ס אני אמלוך. וזוהי סבת שבירתם כנ"ל, כי הוסיפו על שיעור המוחין.
אמנם שם לא נעשה התיקון של הגניזו דמלכות ברדל"א, והיה בכונה כדי ליתן מקום לשכר ועונש, כי שם הוכן מקום להפרע מרשעים. כלומר, שע"י השבירה הוכן כח ומציאות אל הרשעים, כי משם באו אותם הקליפות המגרה אותם לעבור על בל תוסיף, וכן ליתן שכר טוב לצדיקים בשביל שהם נשמרים מזה. וזהו השורש לכל מיני העבירות וכן למעשים טובים.
ובזה תבין סוד או"א עלאין שהם תרין ריעין דלא מתפרשין וזווגם לא פסיק לעלמין. כי הם בחינת ע"ב דס"ג, המקבלים מבחינה שכנגדם מטעמים דס"ג דא"ק הקודמים לצמצום ב' כנ"ל. וע"כ אין ענין עיקר ותוספות נוהג בהם, וע"כ זווגם לא פסיק לעלמין. כי כל ענין הפסק הזווג והסתלקות המוחין, הם נוהגים רק במוחין דתוספות, כנ"ל. וכיון שאין להם חלק במוחין אלו דצמצום ב', ע"כ אין מעשי התחתונים פוגמים בהם כלל, ואינם מתפרשים לעלמין. ויש בהם עוד טעם ב', כי המוחין דאו"א הם בחינת ג"ר דבינה,שהם בחינת חסדים מכוסים, כסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ חושקים רק בחסדים ולא בהארת חכמה. ונודע, כי כל הצמצום היה רק כלפי אור החכמה, ע"כ אין שום דין ושום אחיזה לקליפה במוחין דאו"א, ואדרבא הקליפות נדחין ומתעוורים מפני אורותיהם. וע"כ לא יארע לעולם שום פגם ומיעוט בהם, וזווגם לא פסיק לעלמין, כמבואר בחלקים הקודמים.
משא"כ ישסו"ת, להיותם מבחינת ס"ג דס"ג, המקבלים מהבחינה שכנגדם בא"ק מנקודות דס"ג דא"ק, שבהם נשרש ענין צמצום ב' כנ"ל. הרי ענין עיקר ותוספות נוהג בהם, אשר במוחין דתוספות נאחזים התחתונים, שנמשכים ע"י המעשים טובים של הצדיקים, והם מסתלקים ע"י העבירות של הרשעים, כנ"ל. ולפיכך זווגם פסיק בסבת הרשעים, שמסתלקים המוחין ונשארים רק בבחינת ו"ק, שהם בחינת עיקר. וכן זו"ן שהם בחינת הממעלה למטה של ישסו"ת, יש בהם אחיזה לתחתונים במוחין דתוספות שלהם, שמתגדלים ע"י מע"ט של הצדיקים ומסתלקים ע"י העבירות של הרשעים, וזווגם נפסק. כי במוחין דו"ק הנשארים בהם בסוד עיקר, הנה אין בהם בחינת זווג.
ובכל המתבאר, תבין ענין ב' הזווגים דאו"א שהרב מבאר כאן. כי זווג א' דאו"א הוא בהיותם במקומם למעלה מטבור דא"א. כי ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק יורדת הפרסא דחזה שבגוי מעוהי דא"א, שהוא בחינת מלכות דאמא שבתוכה ה"ת, ובאה למקום הטבור דא"א. שעי"ז עולים ישסו"ת ונעשים לפרצוף אחד עם או"א, להיותם סוד אח"פ שלהם. וכן חג"ת דז"א שבהם בחינת אח"פ דישסו"ת עולים למעלה מטבור, ונעשים לבחינת חב"ד דז"א. ושם למעלה מטבור הם מקבלים המוחין דאו"א, דהיינו למעלה ממלכות דאמא, כנ"ל עש"ה. ואז הם מוחין גמורים, כמו המוחין דאו"א עצמם, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמו העליון, וע"כ, הם ראוים להולדת נשמות. ועד"ז כשהמוחין דזו"ן מתפשטים מהראש לגוף שלהם, אינם מתפשטים רק למעלה מפרסא שמתחת רגליהם. כי כמו שמלכות דאמא שבטבור, שומרת המוחין דראש שלא יתפשטו בתוכה, כן הפרסא שמתחת האצילות, שהוא בחינת מלכות המסיימת, שומרת המוחין דגוף שלא יתפשטו ממנה ולמטה כנ"ל. שהם שניהם בחינת מלכות דאמא, שאינה נכללת כלל בהזווג דגדלות, ונשארת תמיד בבחינת ה"ת בעינים. כי המלכות שבטבור דא"א, ה"ס מלכות של ראש, כי הוא מלכות דישסו"ת הנבחנים לראש דזו"ן. והמלכות שמתחת האצילות הוא בחינת מלכות דגוף המסיימת לכל הפרצוף, כי הזו"ן הם בחינת הגוף דישסו"ת, כנודע.
וזווג הב' דאו"א הנעשה לצורך מוחין לאו"א דבריאה, הנקרא זווג דהרכנת הראש, הוא רק במקרה וקינון. כלומר, שאו"א עלאין יורדים פעם ממקומם למעלה, מתחלת הפרסא שבחזה דא"א, ששם אין להם שום חיבור צמצום ב' כנ"ל, והם באים למטה מחזה דא"א, אל מקום ישסו"ת, ונמצאים גם הם נכללים בצמצום הב' שבהפרסא, וגם הם נעשים משום זה לבחינת ו"ק כמו מוחין דעיקרהקבועים בישסו"ת, כי העליון היורד למקום התחתון הוא נעשה כמוהו. ועי"ז נתמעטו ישסו"ת ביותר ובאים למקום זו"ן, דהיינו למטה מטבור דא"א, כלומר לבחינת גוף דאו"א, שנעשה לו"ק כמו הישסו"ת דקביעות המסתיימים בטבור. וע"כ ירדו עתה הישסו"ת למדרגת זו"ן ממש, כי הראש שלהם נעשה עתה כמו הראש הקבוע דזו"ן העומד מחזה לטבור.
אמנם אין זה אמור, מישסו"ת נעשה לבחינת גוף ממש כמו הזו"ן, כי אין בחינת ראש יכול להעשות לבחינת גוף, כי כל ראש מורה, שהוא בחינת מלמטה למעלה. וא"כ גם כשיורדים לבחינת זו"ן, הם ג"כ בבחינת ממטה למעלה, דהיינו בכלים דראש. אלא הכוונה היא שנשתוו מדרגתם למדרגת זו"ן. ועיקר הבחן הזה הוא, כי בחינת המלכות שלהם המזדווגת שהיתה עומדת בטבור בסיום הישסו"ת, עומדת עתה במקום הפרסא שמתחת האצילות, דהיינו במקום המלכות המסיימת.
ונמצא גם עתה, אשר ישסו"ת עם או"א נעשו לפרצוף אחד. כי כל ענין התחלקות או"א וישסו"ת, הוא מכח צמצום הב' הנוהג בישסו"ת, ואינו נוהג באו"א כנ"ל. אשר ע"כ בעת ירידת ה"ת מעינים דישסו"ת, הם נעשים לאחד עם או"א. הנה מאותו הטעם, גם עתה אחר שאו"א בעצמם ירדו לתחת החזה וקבלו לתוכם בחינת צמצום הב', שוב אין חילוק בין או"א לישסו"ת, כי גם או"א הם עתה בבחינת צמצום הב' כמו ישסו"ת, וע"כ נעשים לפרצוף אחד. באופן, שבעת שאו"א מזדווגים, הם מזדווגים בכללות ישסו"ת, כי ישסו"ת משלימים אותם לע"ס דראש, והזווג נעשה על המלכות דישסו"ת, שהיא נמצאת עתה במקום הפרסא שמתחת האצילות כנ"ל.
וכבר ידעת שמסך המוציא קומת או"א הוא מסך דבחי"ב, דהיינו קומת ס"ג. ונמצא שהמסך דבחי"ב כלול עתה בתוך הפרסא שבין אצילות לבריאה, וע"כ מתפשט הקומה אל או"א דבריאה. והנך מוצא שמתוך ירידה זו דאו"א למקום ישסו"ת, נהפכה הפרסא מבחינת מלכות המסיימת שבה ונעשתה לבחינת פה של ראש דכללות או"א וישסו"ת, דהיינו לבחינת מלכות המזדווגת, שהיא יכולה עתה להתהפך לבחינת ממעלה למטה ולהוציא ע"ס דגוף, שהם כל המוחין דבי"ע.
ויש כאן ד' הבחנות. א', שהם בחינת מוחין דאו"א, דהיינו חסדים מכוסים מבחינת ג"ר דבינה, שאין בהם שום אחיזה לחיצונים. ולפיכך הם בחינת מוחין קבועים שלא יארע בהם שום מיעוט לעולם, כנ"ל בטעם הב' על מה שזווג דאו"א לא פסיק לעלמין, ע"ש. ולפיכך, כל אלו המוחין המקובלים בבי"ע מהזווג הב' הזה דאו"א, הם תמיד בקביעות בלי הפסק, כי אין שום אחיזה לתחתונים בהם, כי אינם מתקטנים מחמת הרשעים, וכן אינם מתגדלים מחמת המע"ט של הצדיקים.
הבחנה ב', הוא שאין שום גדלות לישסו"ת וזו"ן דאצילות, ממוחין אלו, והם נשארים בבחינת ו"ק בלי ראש כמקודם לכן. והטעם הוא, כי ישסו"ת וזו"ן אין להם מוחין אלא מבחינת חסדים מגולים בהארת חכמה. ומתוך שאלו המוחין דאו"א הם בחינת חסדים מכוסים,ועוד יותר גרוע, כי אין בהם בחינת מוחין דמזלא הבא מע"ב ס"ג דא"ק המוריד ה"ת, ומעלה אח"פ המשלים לע"ס, אלא הוא משאיר הה"ת בנקבי עינים כמקודם לכן. כי או"א עצמם קבלו המקום דישסו"ת דקביעות כנ"ל, וכל ענין הג"ר שלהם הוא מצד היותם ג"ר דבינה. לפיכך נשארים עוד ישסו"ת וזו"ן בחוסר נה"י דכלים וג"ר דאורות כמקודם לכן, ואין להם כלום ממוחין דבחי"ב אלו.
הבחנה ג', הוא שלצורך או"א דבריאה, הם מוחין גמורים. כי או"א דבריאה דרכם בחסדים מכוסים כמו או"א דאצילות. ולא עוד אלא כל הה"פ דבריאה הם בבחינה זו, ואפילו זו"ן דבריאה הם דוגמת זו"ן הכלול באו"א, שאינו חפץ בהארת חכמה רק בחסדים מכוסים. אבל היצירה והעשיה, שצריכים לחסדים מגולים כמו ישסו"ת וזו"ן דאצילות, אין להם בחינת ג"ר ממוחין אלו. אלא רק בחינת ו"ק לבד לעולם יצירה, ובחינת אב"א לעולם העשיה. דהיינו כדוגמת זו"ן דאצילות, שאין להם בחינת ג"ר ממוחין אלו, כנ"ל.
הבחנה הד', הוא שהמוחין האלו הם גרועים בהרבה ממוחין דבחי"ב הנוהגים באצילות. כי המוחין דבחי"ב דאצילות, שהם מוחין דאו"א במקומם, אע"פ שהם ג"ר דבינה שהוא קומת ס"ג כמו המוחין דבריאה, מ"מ הם עצמם נקיים מכל צמצום ויכולים לעלות לג"ר דא"א, שהם מוחין דע"ב, בכל עת שירצו, כי צמצום הב' מתחיל למטה מחזה, כנ"ל. משא"כ אלו המוחין של הזווג הב' דאו"א, הרי הם כבר נכללים בהפרסא, שהוא בחינת מלכות דאמא שאינה נסהרת מצמצום ב' בכל משך שתא אלפי שני, וע"כ אינם יכולים לעלות לבחינת אצילות לעולם. ומוכרחים להמצא רק מתחת הפרסא, כי המלכות המסיימת כלולה במוחין שלהם, שהה"ת אינה יורדת משם לעולם, כמבואר. ועתה יתבארו היטב דברי הרב אשר לפנינו.
וזה אמרו (באות קצ"ו) "אך זווג ב' של או"א בהרכנת הראש תוך ז"א מלובשים בו, אז ודאי שאין זה נקרא זווג שלם". ואע"פ שרק ישסו"ת מלובשים בזו"ן ולא או"א, כי או"א ירדו רק למקום ישסו"ת. מ"מ נבחן שגם או"א ירדו למקום זו"ן, משום שאו"א וישסו"ת נעשו לפרצוף אחד, והזווג נעשה בבחינת המוחין דאו"א עלאין, דהיינו מוחין דס"ג שהם חסדים מכוסים. ואומר שוודאי אין זה זווג שלם. כי אין כאן ענין ירידת ה"ת מנקבי עינים המשלים נה"י דכלים וג"ר דמוחין, משום שהם באו למקום זו"ן שהוא למטה ממלכות דאמא, וע"כ אינם יכולים לקבל ממוחין דמזלא. וע"כ אע"פ שהם מוחין דס"ג אינם נחשבים כלפי ישסו"ת וזו"ן אלא מוחין דו"ק בלי ראש. כי כל עוד שלא ירדה ה"ת מעינים אין שם אלא הכלים דחב"ד חג"ת, והמוחין דחג"ת נה"י כנודע. הרי שאין זה זווג שלם דג"ר ממש.
וזה אמרו (באות קצ"ח) "מתפשטים נה"י שלה בכל קומת ז"א, ונוגעין רגליה במסך ופרגוד שבין הבריאה לאצילות. נמצא כי אמא עצמה נוגעת בבריאה, ומאירה עצמה שם". דהיינו כנ"ל בד"ה ונמצא גם עתה. שמתוך שאו"א וישסו"ת נעשו לבחינת ראש אחד, והזווגדאו"א נעשה בכללות ישסו"ת, העומדים במקום זו"ן. נמצא המלכות דישסו"ת שהוא הפה דראש של כללות או"א וישסו"ת. וכיון שישסו"ת עומד במקום זו"ן, הרי המלכות שלהם בסיום רגלי זו"ן, שהיא בחינת הפרסא שבין הבריאה לאצילות. וז"ש ונמצא רגליה, דהיינו הסיום דישסו"ת ששם נעשה הזווג, שהם נוגעים במסך ופרגוד שבין בריאה לאצילות, כמבואר. וז"ש "נמצא כי אמא עצמה נוגעת בבריאה ומאירה עצמה שם". כלומר שזה המסך דבחי"ב, שעליו נעשה הזווג הזה הב' דאו"א, להאיר המוחין אל הבריאה, הרי המסך הזה עומד וכלול תוך הפרסא שבין הבריאה לאצילות, כנ"ל ד"ה ונמצא גם עתה, ע"ש.
וזה אמרו שם (באות קצ"ט) "ואז הטפה היוצאת מן או"א בהתלבשותם תוך ז"א, ודאי שאינה חוזרת לעלות הטפה לראש ז"א, אך יורדת בזה המסך של בריאה, ונותנם תוך מוחין לאו"א דבריאה". כלומר, מתוך שהמסך שעליו נעשה הזווג הזה עומד ונוגע בהפרסא שהוא בחינת מלכות המסיימת דז"א, שאין בחינת ה"ת יורדת משם לעולם, ע"כ לא יתכן כלל שיוכל ז"א לקבל משהו מאלו המוחין. כי כבר יצאו משום זה ממדרגת האצילות, ואינם ראוים להאיר אלא מתחת הפרסא בראשם דאו"א דבריאה, כנ"ל בהבחנה ד' עש"ה. וז"ש ודאי שאינה חוזרת הטפה לעלות לראש ז"א.
וזה אמרו (באות קצ"ז) "נמצא שהם ב' שינוים: הא' ירידתן ממדרגתם, הב' הוא התלבשותן תוך ז"א". כלומר אע"פ שמצד שיעור הקומה היוצא על המסך, הם שוים למוחין דס"ג דאו"א, שהרי אלו ואלו יוצאים על מסך של בחי"ב. עכ"ז הם רחוקים מאוד מהם. כי יש בהם ב' גרעונות. א', מחמת ירידתם ממדרגתם, כי ירידת או"א למקום ישסו"ת, כבר נמצאים המוחין בערך האצילות בבחינת ו"ק בלי ראש. כי ישסו"ת לחסדים מגולים הוא צריך, ואלו המוחין הם חסדים מכוסים המספיקים להיות ג"ר רק במקום או"א עלאין, כנ"ל בהבחנה ב'. וגרעון הב', הוא התלבשותן תוך ז"א. כי עי"ז ירד הפה דכללות או"א וישסו"ת למקום סיום רגלין דזו"ן, שהוא הפרסא שבין הבריאה לאצילות. שמחמת זה נסתלק כל בחינת אצילות מהמוחין, כנ"ל בסמוך, ואינם ראוים אלא בשביל פרצופי בי"ע של מטה מפרסא.
וזה אמרו (באות ר') "סוד הזווג הזה הב' דאו"א, אשר מגיע עד מסך דבריאה ומאיר שם וכו', כי כתר דאצילות מתלבש בחכמה, וחכמה מתלבש בבינה, ואז הבינה מאירה בבריאה". הנה מתלבש פירושו מתעלם, ואומר שכתר נתעלם בחכמה, וחכמה נתעלמה בבינה. כי הבינה נעשה מסך גמור המעלימה את החכמה שלא תאיר עוד בעולם הבריאה. וזה עיקר ההפרש בין המוחין דס"ג שמקבל הבריאה מהזווג הב' דאו"א בהתלבשות הזו"ן, לבין מוחין דס"ג המאירים באו"א במקומם בזווג הא'. כי הגם שכל ענין של המוחין דס"ג הוא בסוד כי חפץ חסד, דהיינו שבוחרת בחסדים מכוסים, מחמת שחושקת בחסדים יותר מחכמה, שה"ס ג"ר דבינה כנודע. מ"מ אין המוחין דס"ג מעלימים החכמה בפרצופיאצילות מב' טעמים. א', להיותם באו"א שהם נמצאים למעלה מחזה דא"א, שענין צמצום ב' אינו נוהג שם, כנ"ל דף א' תתקצ"ח ד"ה הבחנה ב'. וע"כ יכולים או"א לעלות לג"ר דא"א מתי שירצו, ומקבלים שם אור החכמה. וטעם הב', הוא כי המסך הזה דבחי"ב מתהפך בעצמו בעת עלית או"א לג"ר דא"א, ומקבל חכמה להשפיע לישסו"ת וזו"ן. הרי שהמוחין דס"ג שבאצילות אינם מעלימים החכמה. משא"כ בהזווג הב' דאו"א לצורך הבריאה, נעשה קומת בינה היוצאת על מסך דבחי"ב, למסך גמור, המעלים ודוחה את אור החכמה שלא תתפשט לבריאה. שהוא מכח הפרסא שבה קבוע צמצום הב' בבחינת מלכות המסיימת להאצילות, הכלול בהמסך הזה בעת הזווג, כנ"ל. כי פה דישסו"ת ירד לשם, וע"כ מלבד שמטבע קומת הבינה לחשוק בחסדים ולדחות חכמה, הנה נוסף בה כח הצמצום מה"ת הכלולה במלכות המסיימת דאצילות, שהיא אינה רשאי עתה לקבל חכמה, מחמת הצמצום שבה. ולפיכך נעשתה הבינה למסך ממשי על החכמה, כי החכמה נעלמת לגמרי מהבריאה בסבת המוחין ההם דקומת בינה, והבן.
וזה אמרו שם באות (ר') "בודאי אפילו אור א"ס נמשך שם, רק שאינו ניכר רק אור הבינה דאצילות, שנעשה מסך ולבוש אל כל מה שלמעלה ממנה". דהיינו כמבואר, שלא לבד שדוחה אור החכמה מצד חשקה בחסדים, כמו קומת בינה שבאו"א דאצילות, הנה עוד נוסף בה כח הצמצום והסיום שבהפרסא המסיימת להאצילות, שמשום זה דוחה החכמה ע"י כח עליון שעליה. ולפיכך נעשה הבינה למסך גמור המעלים לגמרי כל מה שלמעלה ממנה, שהם הכתר והחכמה. וע"כ אע"פ שהם מלובשים בהכרח תוך הבינה, מ"מ אין אורם יכול להתגלות שם בבריאה.